יד אליעזר חלק א רלד

על החו"ד והביא נמי ד' הפרמ"ג הנ"ל וכ' דגם ראיתי שם בבה"ט מהרמ"ז שלא נסמך על היתר זה דהתירא בלע כו' והק' ע"ז דאי אמרת דחמץ קו"פ מקרי התירא בלע אז אפי' אי אמרי' גם בהתירא בלע כבוש כמבושל אפי"ה יהי' מותר מטעם נ"ט בר נ"ט טעם א' בהכלי וטעם הב' במאכל שהי' כבוש בו כיון דקו"פ הי' היתר ורק בפסח יחול עליו אי' מחדש הוא דומיא דנותר אע"כ דחמץ ל"ת התירא בלע כמו דאסרי' בחמץ נ"ט בר נ"ע כיון דשמו עליו כ"כ נימא דל"ח התירא בלע וכ' ליישב עפ"ד החו"ד ס"ק א' והאריך בזה וכ' די"ל טעם דל"א בהתירא בלע כבוש כמבושל דכבוש אינו בולע אלא טעם קלוש רק דטעם זה אוסר באי' משא"כ בהתירא בלע הא עכשיו הוא היתר רק דיהי' אוסר אח"כ בזה אמרי' שפיר דעל טעם קלוש לא יכול לחול אי' מחדש והוי דומיא דנ"ט בר נ"ט דבאי' אסור משום דמ"מ מרגישין טעם האי' משא"כ בהתירא מותר כיון דנ"ט בר נ"ט הוא טעם קלוש ולא יחול עליו אי' מחדש כ"כ אמרי' דטעם היוצא ע"י כבוש כיון דהוא טעם קלוש ולא יכול לחול עליו אי' מחדש כו' ובסי' י"ב שם כ' נמי להשיג על החו"ד הנ"ל והאריך בזה ועוד השיג שם על החו"ד הנ"ל שכ' דכ"כ המג"א בשם המרדכי כו' וכונתו לד' המג"א שם בס"ק מ' כו' ותמה עליו דמטעם אחר כ' המרדכי להתיר דכיון דהתירא בלע א"צ לשער נגד כל החביות הרי דנהפוך הוא דעיקר טעמו כיון דא"ל לשער נגר כל החתיכה אבל אם הי' הדין דצריך לשער נגד כולו הי' אסור גם ע"י כבוש הרי דגם בהתירא בלע אמרי' כבוש כמבושל וכ' פי' אחר בכונת המרדכי והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' באמרי בינה שם מה שהשיג על החו"ד הנ"ל והביא ד' הראב"ן כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק א' שהביא ד' המג"א והחו"ד הנ"ל וכ' דיש ליתן טעם נכון לחלק בכבוש בין התירא בלע או איסורא בלע עפ"ד הר"ן גבי פלוגתא דרב ושמואל גבי נ"ט בר נ"ט כו' והאריך בזה וגם דחה ראי' המקמ"ח הנ"ל וכ' כד' השערי שמחה הנ"ל בסברא דכבוש בהתירא מותר ועי' עוד בעה"ב לעיל סי' פ"ז ס"ק י' מ"ש ע"ד החו"ד הנ"ל והאריך בזה ועי' בטור האבן שם שכ' טעם דבהתירא בלע ל"א כבוש כמבושל דבשלמא ע"י בישול אע"פ כשקיבל הטעם הי' היתר עכשיו שהוא אי' חוזר ואוסר ונעשה אי' משא"כ בכבוש דע"כ נתן מתחלה למשקה ומן המשקה לאוכל ואם הי' אז בהיתר בלע הוי נ"ט בר נ"ט דהתירא והטעם נקלש בהיתר ולהכי אף שעכשיו הוא אי' אפי"ה אינו חוזר להיות אסור כיון דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא כו' ומיישב בזה דל"ק מהא דשביעית להאי דתרומה כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בשערי חשובה שם סי' תמ"ז ס"ק ט"ז שהביא ד' המקום שמואל סי' נ"ב שכ' בשר שמלחוהו לקיום לפסח בכלי שנשתמש בו חמץ בחמין תוך מעל"ע ועלה ציר על כל גדותיו וכ' להתיר אף שנוהגין בכל המקומות לאסור כבוש מעל"ע בכלי אי' דלא כהט"ז והש"ך מ"מ בזה י"ל דקוה"פ שעדיין היתר ל"א כבוש כמבושל ואף שאין נ' כן מהמג"א כו' והשע"ת השיג עליו וכ' דאין לסמוך ע"ז ואין לחלק לענין הך מלתא דכבוש כמבושל בין בליעת היתר לבליעת אי' כדמוכח בשביעית כו' וגם דהא אמרי' בב"ח חידוש דאי תרי לי' כו' וקצת יש לדחות דהתם אי הוי אמרי' כבוש אז ע"י הכבישה הי' חלות אי' בב"ת ומ"מ י"ל דכה"ג אין חידוש כיון דהאי לחוד שרי אין בליעת היתר ע"י כבוש מחדש אי' א"ו דליתא דכיון דכמבושל דיינינן לי' שהוא טעם גמור מה בכך שהוא בזמן היתר ומכ"ש למ"ד היתר בהיתר לא בטל וה"ל כאלו עודנו בעין בפסח עכ"ד והיינו כהמקמ"ח והפרמ"ג דסי' תמ"ז הנ"ל וכן ס"ל להשער שמתה שם והאמרי בינה שם דלא כהחו"ד הנ"ל ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק הל' מליחה סי' ק"ז שהשיג נמי על החו"ד הנ"ל והאריך בזה וכ"נ עיקר לדינא דאף בהתירא בלע אמרי' כבוש כמבושל ועי' בס' שערי תשובה סי' תמ"ז שם מ"ש בזה להכריע דתליא אם הדבר לח הנכבש הוא גופו עצמו של אי' או מחמת דבר הנכבש בו עו' דעיקר סברת הענין דבהיתר ל"א כבוש כמבושל כו' הוא דהוי כמו נ"ט בר נ"ט דהתירא דמותר ד"מ בכלי שנתבשל בו חלב ואח"כ נכבש בו בשר הא הבשר בעצמו זולת המים ל"ש כלל כבוש רק ע"י עזר המים נמצא החלב נ"ט בהכלי והכלי למים ועדיין היתר והמים להבשר אבל בהיפך בכלי בשר שנשרה בו תלב אסיר דהחלב גופי' בולע מהכלי וכן בחמץ שנכבש עם בשר קוה"פ הבשר מותר דהוי נ"ט בר נ"ע דהתירא החמץ להמים והמים להבשר והמשקה אסור מטעם כבוש אבל אין בו כח לאסור הבשר דאין המשקה אסור רק מחמת החמץ שבו וה"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא כו' עכ"ד ולא הביא ד' הטור האבן והשערי שמחה הנ"ל שכבר הקדימו בסברא זו משום דהוי נ"ט בר נ"ט ומ"ש החו"ד הנ"ל דיש להקל אם עמד חלב בכלי מעל"ע ואח"כ בישל בו בשר כו' דהט"ז מיקל בכ"ע בבישל בכלי שנכבש בו אי' עי' באמרי בינה שם שהשיג עליו דבזה גם הט"ז מודה דכשנכבש בכלי דבר בעין ל"ש נוטל"פ כו' והאריך בזה

ג] עי' בחו"ד ס"ק ה' שכ' ע"ד הרמ"א שפ' מלבד בב"ח דאזלי' להקל ולבשלן אסור דנגד לבשלן הוי ס' דאורייתא עכ"ד וכ"כ לעיל סי' פ"ז ס"ק א' דטעם הנבלע ע"י כבישה כו' ונתבשל בחלב אסור מדאורייתא וכ"כ בחידושי רע"א ובחידושי בית מאיר ובגליון מהרש"א דאסור לבשלו דהוי ס' דאורייתא ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ב' שהביא נמי ד' הגהות שבסוף או"ה שס"ל דאסור לבשל חתיכה כבושה מעל"ע בחלב דמעיקרא כבוש ועתה אי' תורה עכ"ד ועי' פרמ"ג לעיל סי' פ"ז במשב"ז ס"ק א' שכ' דקדירה שהי' כבוש בו חלב מעל"ע ובשל בו בשר בהמה אסור בהנאה אף דבלעה הקדירה ע"י כבישה מה בכך הלא פלטה אח"כ ע"י בישול לבשר ואסבה"נ וזה פשוט עכ"ד וכ"כ בפתיחה להל' בב"ח דכבוש ומליחה דרבנן בתנאי שלא יבשל אח"כ דא"כ עובר על הבישול ואסבה"נ מה"ת עכ"ד וכ"כ עוד לעיל סי' ס"ד במשב"ז ס"ק א' ולקמן סי' קי"א בש"ד ס"ק ג' ועי' בישוי"ע לעיל סי' פ"ז בד' נכד המחבר שכ' נמי כן דבב"ח הנאסר מדרבנן ע"י כבוש ומליחה אם בישל אח"כ חוזר להיות אי' תורה ועי' בבית יהודא שכ' מתחלה די"ל כיון דכבוש כמבושל אף שנתבשל אח"כ אין בישול אחר בישול ואינו אסיר כי אם מדרבנן לכך מותר בהנאה ואח"כ הביא ד' הגהות שבסוף או"ה שכ' דאסור לבשל חתיכת בשר כבושה מעל"ע בחלב דמעיקרא כבוש ועתה אי' תורה כו' ולא הוי בישול אחר בישול עכ"ד ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' רמ"ז שאלה ה' שכ' ע"ד הפרמ"ג הנ"ל שאין דבריו מוכרחים מב' טעמים א' דהא הט"ז הק' בכל ס' כבוש נימא אוקמא אחזקה רק דהנקוה"כ חולק עליו כו' וא"כ י"ל דוקא בשאר אי' כיון דאם הי' כאן מעל"ע כבר הוא אסור א"כ חזינן ריעותא לפנינו ואיתרע חזקת היתר אבל בב"ת אף אם הי' כבוש מעל"ע עדיין הוא מותר לאכילה רק לבשלו אסור וזה אינו ניכר לפנינו אם יבא לבשלו או לא ואם יבשלו אולי ירבה עליו עד ס' ומותר כיון דמה"ת עדיין היתר הוא כמ"ש הט"ז בהל' סוכה ובהל"פ וא"כ במה שנמצא עתה כבוש בחלב לא איתרע בזה חזקת היתר לכך מוקמינן לה אחזקה דמעיקרא ושוב מותר לבשלו ובזה י"ל דהכל מודים להט"ז כו' וכ' דבאמת אף שכ"כ הפרמ"ג היינו רק בודאי בב"ח דרבנן בזה ודאי אסור בבישול ד"ת אבל בס' לא אמר כלל וי"ל אף הפרמ"ג מודה בס' שמותר לבשלו אח"כ ועוד הרי באמת לא ידעי' כמה בלע ונהי דמס' משערי' נגד כולו מ"מ עכ"פ ס' הוי וא"כ בזה יש ס"ס דלמא לא הי' כבוש מעל"ע ואת"ל הי' מעל"ע דלמא נבלע רק מעט בענין שהי' בו ס' והוי מותר ג"כ ולכך המורה בזה להקל אין מזחיחין אותו עכ"ד ועי' בעה"ב שכ' דלפמ"ש דכבוש דהתירא