יד אליעזר חלק א ריג

הנ"ל והאריך בזה ליישב ועי' במשל"מ פ"ז מהל' מעילה הל' ו' שתמה נמי על התוס' והכ"מ הנ"ל והאריך בזה והביא ראי' להתוס' מעילה הנ"ל מהא דאמרי' בפ"ק דשקלים שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן כו' ואח"כ דחה זה ועי' בפלתי שם ובישוי"ע ס"ק ד' ובעה"ב ס"ק א' מ"ש ע"ד המשל"מ הנ"ל ועי' בקהלת יעקב ממהרי"ט אלגזי בתוס' דרבנן אות ד' סי' צ"ו שתמה נמי כן על הכ"מ הנ"ל והביא דהכ"מ בעצמו כ"כ בפ"א מהל' תמן דאינו אלא מדרבנן ומה"ת בטל ברוב ועי' בארעא דרבנן מערכת אות ד' סי' ק"ס שהביא ד' הכ"מ פ"א מהל' חמץ בשם הר"ן וגם הביא ד' התוס' ב"ק הנ"ל ועי' בעצ"ל שכ' ע"ד הט"ז הנ"ל דצ"ע דמד' התוס' בע"ז מ' שכ' לחלק בין ציר דבטל ברוב מדאורייתא וגופן הוי ברי' ומשמע דמה"ת לא בטל ועי' בתוס' ב"מ ד"ה קפץ כו' ע"ש דצ"ע עכ"ד וכונתו דמד' התוס' ב"מ נמי מוכח דברי' אינה בטילה מה"ת וכמהרי"ל הנ"ל ועי' עוד בעצ"ל לקמן סי' ק"י סעי' ג' שהק' נמי כן מד' התוס' ע"ז הנ"ל ועי' בחידושי מהרא"ל מ"ש ע"ד התוס' ב"מ וע"ד התוס' מעילה וע"ד הכ"מ הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קנ"ח שכ' די"ל דממקום שנלמדו בכ"מ ביטול ברוב דהיינו מן הכתוב אחרי רבים להטות משם נלמד ג"כ לדבר חשוב שאינו בטל מחמת הרוב ומרישי' דקרא דלא תענה על רב לנטות אחרי רבים דדרשי' מינה בפ' אחד ד"מ דד"נ מתחילין מן הצד דקרי בי' לא תענה על רב ופשטי' דקרא ע"כ בהכי מיירי דזימנין לא אזלי' בתר רובא כגון בד"נ שלא יאמר הרב דעתו בתחלה והרוב יחלוקו עליו והורה שאע"פ שבכ"מ דעת היחיד בטילה נתנה התורה חשיבות לפעמים לדעת הגדול שאינה מקבלת הביטול ואף אם יאמר שלכאורה נ' ממשמעות הלכה שזה לכתחלה אבל בדיעבד אם יאמר הגדול דעתו בתחלה אינה מתקיימת כ"א בהסכמת הרוב מ"מ דיינו שהזהירה תורה שלא לחלוק על דעת הגדול והחשוב שלא תבוטל ברוב ואם עברו ע"ז היינו פלוגתייהו דאביי ורבא בתמורה דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד כו' עכ"פ למדנו מכאן לכל המקומות שלא אמרה תורה לבטל ברוב בדבר חשוב כו' וכ' לפ"ז היינו נמי דאפליגו ר"ע ורבנן בערלה בקידוש דר"ט מוסיף אף ככרות של בעה"ב דס"ל שהוא מה"ת ואזיל לחומרא א"כ ש"מ דר"ע ס"ל דר"ת אי' מה"ת ואזיל לטעמי' בס' מעילה דמש"ה לא בטל פרוטה משל הקדש ותי' הב' הנ"ל אמיתי והשתא א"ש דל"ק על התוס' דידהו אדידהו דהא שמעינן להו איפכא בהזהב נ"ג ובכמה דוכתי וגם כ' דפלוגתא דר"י ור"ל בזבחים ובפ' הערל ובפ"ק דביצה אי כל שדרכו לימנות שנינו או את שדרכו לימנות שנינו פליגי נמי בהא דמ"ד את שדרכו ש"ל דאינו אלא מדרבנן ולהכי מסתיי' לאחמורי באת שדרכו לימנות לעולם ומ"ד כל שדרכו ס"ל מדאורייתא נאסר דבר חשוב ומש"ה מחמרינן בה טפי והיינו נמי טעמי' דר"י דס"ל ד"ת אפי' בדרבנן לא בטל והביא ד' הפר"ח הל"ל והשיג עליו וכ' ואכתי קשי' דהא הר"ח פ' כותי' דר"ע ויש מהפוס' שפ' גם כר"מ כל שדרכו לימנות א"כ באמת פסק הלכה נמי מסייע שאל"כ תמה על עצמך שפ' כר"ע וכר"י והיכן מצינו כיוצא בה להחמיר במחלוקת של דבריהם ועוד משנה מפורשת מסייע לן ההוא דתנן פ"ט דבכורות קפץ אחד מן המנויין כו' שהניחו התוס' בתימה פ"ק דמציעא ו' ב' ולדידן אתיא שפיר ולק"מ והיא ודאי ראי' שאין עלי' תשובה דחשיבות דבר שבמנין שאינו בטל ד"ח הוי ואלים טובא דאפי' לקולא אזלי' בתרי' כו' ואח"כ השיג על הפר"ח שכ' דדעת הרמב"ם והר"ש דאי' ד"ת מדרבנן וכ' דמד' הרמב"ם לא משמע מידי דאע"ג דקרי לאי' הללו מדבריהם לא ס"ל שהם מדרבנן כו' דהכי שמעי' להרמב"ם בכל מאי דהוי הלמ"ס דברי סופרים קרי לי' כדחזי' בקידושי כסף כו' א"כ ה"ה לשיעורין הללו לענין דבר שבמנין וכיוצא דלא בטולי ד"ס הס' הם וכד"ת דמו וה"נ מהר"ש לא תידוק מידי דאיהו בשיעור מאה ומאתים מיירי משא"כ בד"א לא שמעי' לי' לגמרי ואח"כ הק' מגיטין נ"ד ב' כו' והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטל כו' ש"מ דאגוזי פרך בטלין מה"ת ואע"ג דקי"ל כר"י בפ"ק דביצה דמחמיר בדבר שבמנין טפי מר"מ וכן פירש"י בהדיא התם כו' ולכאורה קשי' לדידי' כו' דאפי' לדידי' שפיר קמקשי דמדאורייתא חד בתרי בטל כשנתפצעו האגוזים דאזיל לי' חשיבתייהו ור"י בהכי מיירי ואקשי' שפיר דלא הו"ל למקנס בשוגג במידי דמדרבנן בטל אבל כל שלא נתפצעו לעולם מדאורייתא אסורין לר"י כו' עכ"ד וראיתי במיני תרגומא בסוף הס' בליקוטים שם בקידושין נ"ו ב' שכ' דדבר זה אם ד"ת אינם בטלים מדאורייתא או מדרבנן תליא באשלי רברבי דהנה דעת התוס' דהא דאין מבטלין א"ל הוא מדרבנן אבל הראב"ד ס"ל דהוא מדאורייתא כו' ולכאורה מסוגיא זו יש הוכחה לדעת הראב"ד מהא דאמר רבא לא אמרה תורה שלח לתקלה ואי אמרי' כדעת התוס' כו' א"כ מה ענין תקלה שייך הכא שהרי אף אם צדין אותן בני אדם היתר גמור הוא להם אחרי שכבר נתבטלה ברובא בשלמא לדעת הראב"ד שפיר קא' לא אמרה תורה שלח לתקלה דאם היא אסורה האיך שריא להמשלח לבטל א"ל אבל לד' התוס' כו' קשי' טובא א"ו דהתוס' לשיטתם בב"מ ו' דבע"ח וברי' לא בטל מה"ת הוא ושפיר קא' רבא לא אמרה תורה שלח לתקלה דאינה בטלה אכן הנך גדולים דס"ל דכל ד"ת דאינה בטל הוא מדרבנן כו' ס"ל כד' הראב"ד דאין מבטלין א"ל הוא מדאורייתא ושפיר קא' רבא לא אמרה תורה שלח לתקלה והא בהא תליא עכ"ד ולא ידענא מהיכא פסיקא לי' דהתוס' ב"מ ס"ל דד"ת אינם בטלים מה"ת דהאי התוס' הנ"ל כ' דהא דדבר שבמנין לא בטל הוא' מדרבנן וה"ה בע"ח דהוי ד"ח נמי י"ל דס"ל להתוס' דאינו אלא מדרבנן רק על ברי' משמע מד' התוס' דס"ל דהוא מה"ת וכמ"ש במהרי"ל הנ"ל אך הי' לו להביא ד' התוס' בסוף מעילה הנ"ל דס"ל בתי' הב' דהא דד"ח לא בטל הוא מה"ת ועיי' בסי' הקודם ס"ק ג' שכתבתי דלפ"ד הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' מ"ה שכ' דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת א"כ לא תליא הא בהא דהא התם מיירי ביבש ביבש דלכ"ע הוי מה"ת והארכתי בד' הנו"ב יעוש"ה ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' רנ"א מ"ש בד' התוס' דע"ז מ' ובד' התוס' ב"מ ו' הנ"ל והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ג' שכ' להסתפק דהא דאמרי' דד"ח אינו בטל רק מדרבנן אי גם לקולא נאמרו הדברים כו' או רק לחומרא אמרי' כן כו' וכ' דמד' התוס' ב"מ הנ"ל כו' נ' דכיון דמה"ת בטל דבר' שבמנין לא הי' לנו להקל לפוטרו מן המעשר מבואר מדבריהם דרק לחומרא אמרי' דדבר שבמנין לא בטלי' אבל לא לקולא שיפטור במעשר ואף דזהו שוא"ת ופשיטא דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת ס"ל להתוס' דלא הוי רצון חכמים לתקן רק להחמיר ולא להקל אמנם בשימקו"ב שם כ' בשם ר' פרץ ליישב קושי' התוס' בדרך זה דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת אף להקל ולפטור ממעשר והוא כ' טעם אחר והאריך בזה ועי' באמרי בינה דיני בב"ה סי' י"ז שכ' ע"ד הט"ז הנ"ל שכ' דאי הוי ודאי ברי' כו' אלא שהאי' ס' אפי' באלף לא בטל דלכאורה הי' נ' דבמאה בטל כשהוא ס' אי' מהא דמבואר בירושלמי גבי נטיעה של ערלה כו' ואח"כ כ' דדוקא גבי ערלה וכה"כ כו' נתבטל במאה כו' אבל גבי נבלה כו' אפי' באלף לא בטל כו' והאריך בזה ועי' ברמ"ץ חיו"ד סי' נ"ד מה שהק' ע"ד הט"ז הנ"ל דהא הוי ס' חסרון ידיעה כו' שהאריך בזה יעוש"ה ועי' בחו"ד ס"ק א' ובהגהות רע"א על הגליון ובמקמ"ח מ"ש בזה

(ב) שיש בה אפרוח. עי' בכרתי ס"ק ג' מה שהק' דממ"נ אם ניכר יקחנו ואם אינו ניכר מנא