יד אליעזר חלק א ריב

פגום כו' עכ"ד הרי דס"ג נמי דדעת התוס' דלא כהרשב"א והמחבר אך י"ל דכונת התוס' הנ"ל הוא כמ"ש בישוי"ע ס"ק ז' כיון דרב ס"ל מב"מ במשהו א"כ אי עביד בהו במינו חשוב לאסור דמצא מין את מינו א"כ כשעביד בהו שלא במינו באופן שיתבטל תשוב כמבטל א"ל ודוקא לדידן בכלי שדרכו להשתמש בשפע א"כ כיון דבשום פעם א"א לבא לידי אי' אף במינו אבל לרב אפשר לעשות הדבר במינו ואסור לפ"ז אף שלא במינו עכ"ד ולפ"ד י"ל דאף התוס' הנ"ל ס"ל דהיכא דא"א לבא לידי נ"ט מותר לבטל א"ל וכהרשב"א והמחבר ועי' בביאורי הגר"א ס"ק י"ז ובחידושי בית מאיר ובפרמ"ג לעיל סי' צ"ג בש"ד ס"ק ג' מ"ש בזה ועי' בעה"ב ס"ק י"ב שכ' דמטעם אחר יש לאסור להשתמש בכלי שבלע דבר אי' מועט כשהוא ב"י אף בכלי שדרכו להשתמש בשפע עפמ"ש הש"ך לקמן סי' ק"ב ס"ק ת' לענין כלי אי' שנתערב בהיתר כו' דעכ"פ אסור להשתמש בהם עד אחר מעל"ע דאז שרי מה"ת דבזה כיון שיש ל"מ בלא שום הוצאה הוי שפיר דשיל"מ א"כ ה"ה כו' בכלי שדרכו להשתמש בשפע אין להשתמש כשהיא ב"י דהוי דשיל"מ להמתין עד שלא יהי' ב"י ובדשיל"מ לא מהני ביטול כו' ולפ"ז אין שום ראי' מה שהביא הרשב"א מקנקנים של עכו"ם כו' דבי"נ קי"ל דאפי' כלי שאינה ב"י אסור כו' א"כ לכך מותר אף בב"י דלא הוי דשיל"מ בי"נ להמתין עד שלא יהי' ב"י דגם אב"י אסור אבל בשאר אי' דכלי שאב"י שרי מה"ת שפיר הוי דשיל"מ להמתין עד שלא יהי' ב"י ואפי' בנבלע דבר מועט אסור להשתמש אפי' בכלי שדרכו להשתמש בשפע כ"ז שהיא ב"י וכ' ליישב ד' הרשב"א והאריך בזה ומסיים דעכ"פ לדינא אין ראי' הרשב"א מוכרחת עכ"ד וגם פשט ד' התוס' הנ"ל משמע דלא כהרשב"א והמחבר וכמ"ש בהגהות וביד אברהם הנ"ל ולכן העיקר לדינא דאף כלי שדרכו להשתמש בשפע לא שרי אלא דוקא במקום שהוא פוגם וכמ"ש הט"ז הנ"ל וגם כלי גדול שהיא ב"י מותר להשהות ער שיהי' אב"י ולהשתמש בכלי וכמ"ש בעה"ב הנ"ל וכן משמע מד' התוס' הנ"ל דהתם מיירי בקדרה שאב"י ופריך הגמ' ולשהינהו כו' ולעביד כן אף לכתחלה ועי' בגליון מהרש"א שכ' ויש לעי' אם מהני בכלי גדול להשהותו עד שיהי' אב"י כו' עכ"ד ומד' התוס' הנ"ל משמע דמותר להשהותו עד שיהי' אב"י וכן ראיתי בס' א' מחכמי זמנינו נקרא דרכי הוראה ח"ב פ' ס"ה שפ' נמי כן שמותר להשהות כלי גדול עד שלא יהי' ב"י והביא ד' הירושלמי פ"ג דערלה הל' א' אמר ר"י שמותר לעשות כן לכתחלה כו' דמבואר כהרשב"א הנ"ל יעוש"ה ועי' בעצ"ל שכ' דלפ"ד הט"ז משמע דזה בפוגם כגון הכלי שאב"י מותר בכלי גדול באי' מועט דאף אם ישתמש במועט לא יבא לידי נ"ט דנטל"פ כו' וגם משמע באי' דרבנן בכלי גדול באי' מועט מותר אף בב"י אך הפרמ"ג כ' דלדידן דחנ"נ אם כשנפל אי' מועט על הקדרה ועירה בתבשיל מתוכו והקדרה תמה נאסר הבלוע בקדרה דלגבי הבלוע אין ס' נגד המועט ור"ל דאח"כ שוב לא הוי אי' מועט דכשמבשל אח"כ בקדרה צריך ס' נגד כל הבלוע שנ"נ מתחלה ובפרט בכ"ח כו' ולכן אף שהקדרה אב"י ואי' מועט אפי"ה אסור דהא הוי לדידן אי' מרובה ע"י הבליעה ואף באי' דרבנן ואב"י שייך זה דאמרי' נמי חנ"נ כו' ומסיים ואולי בצונן בכבוש שייך זה וצ"ע עכ"ד

סימן ק

סעיף א (א) אפי' באלף וכ' הט"ז ס"ק א' דברי' דאינה בטילה הוא מדרבנן דכיון דמה"ת יש חשיבות דלוקין על אכילתה אפי' הוא פחות מכזית כו' ע"כ החמירו חכמים בתערובות שלהם אבל מה"ת היא בטילה כשאר אי' ונפ"מ לענין ס' כו' וכן בכל הדברים דאמרי' לקמן דאינה בטילה כו' אבל אי הוי ודאי ברי' פו' אלא שהאי' ס' בזה אפי' באלף לא בטל כו' וכ"כ באו"ה כלל כ"ה דין ז' עכ"ד ולכאורה משמע מד' הט"ז אלו דלר"ש דס"ל כ"ש למכות א"כ אף דלא הוי ברי' חייב עליו בכ"ש לא מצינו דאחשבי' תורה לברי' לענין מלקות אף רבנן לא חשבוה לענין ביטול וא"כ נימא דלר"ש תהי' ברי' בטילה ובאמת לא מצינו בשום מקום דר"ש יחלוק על דין זה דברי' אינה בטילה וכן הק' בראש יוסף תולין צ"ו ב' וצ"ל כמ"ש בישוי"ע ס"ק א' דלטעמא דר"ש הוא דכיון דאוכל כ"ש הוא מתשבו לאכילה ומה"ט לענין קרבן בעי' כזית דבשוגג ל"ש אחשבי' כמ"ש הרמ"ה הובא בחידושי הריטב"א מכות ט"ז אמנם ברי' אמרה תורה שיש לאו ומלקות באוכלה כולה אף שאין בו כזית ולא מטעם אחשבי' אתי' עלה כו' עכ"פ חשבה התורה לברי' ללקות עליו זולת מה דאחשבי' וממילא מהני חשיבתי' מדרבנן לענין שאינה בטילה עכ"ד ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק א' שכ' דלר"ש דס"ל כ"ש למכות ואפי"ה לדידי' ברי' לא בטל מטעם חשיבות הברי' עצמה עכ"ד וי"ל כמ"ש הישוי"ע וראיתי בפלתי ס"ק ד' שכ' ליישב קושי' התוס' תולין שם לר"ש מז ערלה כו' דהא דחז"ל אמרו דברי' לא בטל היינו לחשיבות כו' אבל לר"ש דס"ל כ"ש למכות א"כ ל"ש כל זה וס"ל דלא קבעו חז"ל דברי' לא תבטל עכ"ד ולא נהירא דלפ"ד הר' יקר שהביא התוס' בע"ז ס"ז ב' ד"ה ואידך שס"ל דלא אמר ר"ש כ"ש למכות אלא דוקא כשהאי' הוא בעין אבל לא ע"י תערובות בודאי י"ל דאף לר"ש ברי' לא בטילה ע"י תערובות אלא אפי' לפ"ד הר' פרץ שם דחולק על הר' יקר נמי י"ל דס"ל לר"ש דברי' לא בטילה וכמ"ש הישוי"ע והפרמ"ג הנ"ל ועי' בלב ארי' תולין שם מ"ש בזה ועי"ש עוד ברא"י מה שהק' דאמאי כל אי' שבתורה בטלים בס' לר"ש כו' והאריך בזה ומ"ש עוד ובפרמ"ג שם ובפלתי שם אי באי' דרבנן אמרי' דברי' לא בטילה יעוש"ה והנה המהרי"ל בתשובה סי' ע"ז כ' להוכיח מד' התוס' ב"מ ו' ב' ד"ה קפץ דס"ל דברי' אינה בטילה מדאורייתא הובא דבריו בפר"ח ס"ק ג' וגם הוא כ' שכן משמע דעת התוס' וכונתם מהא דכ' התוס' שם וז"ל דהא דדבר שבמנין אפי' באלף לא בטל היינו מדרבנן כו' וברי' נמי לא, הוי כדפרי' בתולין עכ"ל וכנתם כמ"ש התוס' שם צ"ו ב' ד"ה מ"ט דברי' לא הוי אלא היכא דנאסר מתחלת ברייתו ואמאי לא כ' על ברי' נמי הטעם דלא בטל אלא מדרבנן כמ"ש על דבר שבמנין משמע דס"ל דהא דברי' אינה בטילה הוא מדאורייתא ותמה הפר"ת על התוס' הנ"ל דהא כל מידי דחשיבות דלא, בטל אינו אלא מדרבנן והביא שכ"כ התוס' בעצמם בזבחים ע"ג ב' ד"ה אלא בו' ואח"כ הביא ד' התוס' בסוף מעילה כ"א ב' ד"ה פרוטה שכ' וז"ל תימה ולבטל האי פרוטה של הקדש שנפלה וכ"ת דשיל"מ הוא ע"י פדיון ואפי' באלף לא בטל הא ל"ל דדשיל"מ דרבנן הוא וצ"ל דליכא אלא חד בכיס דליכא ביטול א"נ מטבע חשיב ולא בטל עכ"ל ותמה טל התוס' דהא דלא בטל בדבר אשוב אינו אלא מדרבנן דומיא דדשיל"מ כו' וגם כ' דמהכ"מ אשתמיטתי' ד' התוס' שכ' בפ"ז מהל' מעילה וא"ת ולבטל ברובא וי"ל דדשיל"מ הוא א"נ מטבע תשוב ולא בטל ואינו אלא ד"ת דההוא דדשיל"מ אינו אלא מדרבנן וכ"כ הר"ן בפכ"ש דמשמע ודאי דמדרבנן הוא וכמ"ש התוס' בשלהי מעילה וכ"כ רש"י בפ"ק דביצה וכ"כ הרא"ש בנדרים נ"ח והכי מוכת להדיא בפ' הזהב נ"ג כו' וגם תי' שני כו' אינו אמת דהא נמי דרבנן וא"כ אין לנו בתי' קושי' זו אלא תי' א' של התוס' כו' עכ"ד וכ"כ התוס' להדיא בב"ק ס"ט א' ד"ה כל דהא דדשיל"מ דלא בטל אינו אלא מדרבנן ותמהני מהפר"ח שלא הביא ד' התוס' אלו ועי' בפלתי ס"ק א' שהביא ד' מהרי"ל הנ"ל בשם התוס' ב"מ וגם הביא משמו דדייק נמי כן מד' התוס' במעילה הנ"ל דס"ל דדבר חשוב מה"ת לא בטל ותמה עליהם וגם תמה ש הכ"מ