יד אליעזר חלק א ריד

ידע וע' בחו"ד ס"ק ג' מ"ש ליישב והאריך בזה ועי' בהגהות אמרי ברוך וכבית יהודא מ"ש על החו"ד והאריכו בזה יעוש"ה

(ג) מתחלת ברייתו עי' בחו"ד ס"ק ה' שהביא ד' הפלתי ס"ק ד' שרצה להתיר הנמלה מטעם ברי' כיון שאינן נאסרין עד אחר שפירשו הרי לא נאסרו מתחלת ברייתן והשיג עליו מהא דאכל נמלה לוקה ד' פוטיתא לוקה ה' ומיירי בהנך תולעים שאינן נאסרין רק עד אחר שפי' כו' והטעם דא"צ כזית בהנך הוא ג"כ משום ברי' אלמא דוה חשיב ג"כ ברי' כו' וכ' דכונת המחבר כמ"ש הרשב"א בתה"א ק"ד כו' דהעיקר תלוי באם אסור מחמת עצמה או מחמת ובר אחר כו' וה"נ קודם שפי' לא מקרי שרץ הארן כלל וכיון דאחר ששמן שרץ הארץ לא הי' להן היתר מקרי אסורין מתחלת ברייתן כו' עכ"ד ועי' בטור האבן סי' כ"ו שהשיג ג"כ על הפלתי מד' הרשב"א בתה"א והאריך בזה ופ' דמקרי אסורין מתחלת ברייתן ועי' בהגהות אמרי ברוך מ"ש ע"ר החו"ד הנ"ל ועי' במטה יהונתן בהגהות ר' בצלאל מו"ץ דק"ק ווילנא מ"ש על הטור האבן הנ"ל ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' ס"ג מ"ש ע"ד פלחי הנ"ל והאריך הרבה בזה ללמד זכות על ישראל יעוש"ה ועי' בישוי"ע ס"ק ב' ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה

סעיף ב (ד) השאר מותר. עי' ש"ך ס"ק ח' שהק' דהא הוי אי' דבוק כו' ועי' בביאורי הגר"א ס"ק י"ז שכ' ולשיטת ההג"ה בסי' ע"ג וסי' צ"ב בשאין דבוק בו עכ"ד והיינו דס"ל כהש"ך דכאן הוי אי' דבוק ועי' בפלתי ס"ק ה' שכ' על הש"ך לא ידעתי כיון דכל טעם אי' דבוק דלפעמים יהי' בתוך התבשיל מה דאין נו ש' ובאי' ורבנן איך ניחוש הא הוי ספד"ר ולקולא ובפרט בשומן הציד ודעת המחבר דלא החמירו כלל בו עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק א' שהביא בשם המנח"י כלל מ"א אות ז' שכ' ליישב דשומן מחמת ישראל קדושים וגם כמה דעות הואיל ואין גיה"נ אוסר ה"ה שומן לא החמירו בו אי' דבוק וממשנה אין ראי' דס"ל יש בגידין בנו"ט עכ"ד והיינו כעין ד' הפלתי הנ"ל ועי' במקמ"ח מ"ש ע"ד הפלתי והביא ד' הפרמ"ג הנ"ל וכ' דאף דהפוס' הוציאו דין זה דאי' דבוק ממתני' דירך שנתבשל בה גיה"נ כו' היינו משום דמתני' אתיא כמ"ר יש בגידין בנו"ט כו' משא"כ לדידן דקי"ל אין בגידין בנו"ט כו' אין להחמיר ומיישב בזה קושי' התוס' חולין פ"ט ב' ר"ה אם יש והאריך בזה ובאמת הפרמ"ג הנ"ל בעצמו כ' דממשנה אין ראי' דס"ל יש בגידין בנו"ט ועי' בעצ"ל מ"ש ע"ד הפלתי הנ"ל ועי' בישוי"ע ס"ק ה' שכ' ליישב קושי' הש"ך הנ"ל דיש לחלק דבאי' דרבנן שיש לו קצת עיקר מה"ת אמרי' חענ"נ כו' משא"כ באי' דרבנן שאין לו עיקר מה"ת בזה ל"א נ"נ כו' ומתני' ס"ל דיש בגידין בנו"ט בזה חשוב שמנו של גיד יש לו עיקר מה"ת אבל מאחר דאין בגידין בנו"ט כו' חשיב האי' אין לו עיקר בשל תורה וא"כ ל"א חענ"נ באי' דבוק כו' עכ"ד והיינו כעין ד' הפלתי והמנח"י הנ"ל

(ה) ואם נימוח. עי' ט"ז ס"ק ה' מ"ש בשם הרשב"א ועי' בחו"ד ס"ק ז' מה שהק' עליו וכ' דודאי א"א לומר דאין לגיד טעם כלל דאיך יפלגו תנאים אם יש בגידין בנו"ט כיון דיכולין לטעום ויטעמנו קפילא א"ו דיש לו טעם רק שחולקין אם יש כח בהטעם לאסור אחרים אבל כשנמוח הגיד ונתערב הגיד וניכר טעמו של גיד הרי אוכל הגיד בטעמו שאסר רחמנא ולכן צריך ס' נגדו לבטל טעמו עכ"ד וכ"כ במטה יהונתן כהחו"ד ובאמת דבריהם תמוהים וכמו שתמה בבית יהודא כיון דאין כח בהטעם לאסור אחרים כו' א"כ מה בכך שנתערב גוף הגיד ואינו ניכר הא הגיד בטל ברוב וא"ל דהא טכ"ע ואוסר התערובות דהא אינו יכול לאסור התערובות דאין בגידין בנו"ט ומה בכך דאוכל הגיד בטעמו שאסר רחמנא הא בכה"ג לא אסר רחמנא כשנתערב דבטל ברוב אלא העיקר שהוא מדרבנן כיון שהוא טעמו וממשו אסרו חכמים אף שאינו נו"ט לשבח עכ"ד ועי' בהגהות אמרי ברוך על החו"ד שציין על הגמ' פסחים כ"ב א' וכונתו שמד' הגמ' שם דקא' כשהותרה נבלה היא וחלבה וגיה הותרה ופריך הניחא למ"ד יש בגידין בנו"ט אלא למ"ד אין בגידין בנו"ט מאי איכא למימר כו' משמע דפליגי בגוף הגיד אם יש בו בנו"ט דלא כהחו"ד הנ"ל ועי' בישוי"ע ס"ק ו' מ"ש על הט"ז

(ו) ג"כ ס'. עי' בישוי"ע ס"ק ז' שכ' דמ"מ ל"א בזה חענ"נ להצריך ס' נגד כל התערובות כיון דלית בה טעמא אינו דרך בישול בב"ת כו' ולא גרע מכבוש ומליח כו' דל"א בי' חענ"נ עכ"ד ובס"ק ח' כ' דדין זה של הש"ע יש לו מקום מד' הגמ' חולין צ"ו א' דקא' מב"מ דליכא למיקם על הטעם בס' כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ג (ז) ונאבדה. עי' במקמ"ח שכ' דמשמע מד' הש"ע דאם נמצא הברי' מותרת הקדרה והנה אם בדק קצת הקדרה ומצא הברי' ושוב לא בדק לכאורה היינו על ובדק ואשכח דקא' בפסחים י' דתליא בפלוגתא דרבי ורשב"ג כו' א"כ לדעת הפוס' כרשב"ג צריך לבדוק כל הקדרה אף אם בדק קצת ומלא הברי' מ"מ צריך לבדוק כל הקדרה דשמא זו אחרת היא והברי' נשאר בתוכה ולא מהני הבדיקה כלל וכ' ליישב עפ"ד הרשב"א שהביא הש"ך לעיל סי' פ"ד ס"ק כ"ט כו' דהוי ב' ספי' שמא הי' שם רחש כו' שמא נימוח כו' וכיון שכן ל' ברור אם נמצא הברי' בקצת מהקדרה מותר השאר וא"צ בדיקה כוי מ"מ מידי ספי' לא נפקא דשמא זו היא הברי' כו' ואת"ל לא זו היא והברי' עדיין נשארת בתוכה שמא נימוח ושפיר הוי ס"ס עכ"ד

סעיף ד (ח) ג' תולעים. עי' ט"ז ס"ק ו' שהביא ד' הב"ח שכ' דיש להחמיר בב' כיון דלרבי הוה חוקה בב' זימני והשיג עליו דהא כ' הרא"ש בפ' הבע"י דבנשואין ומילה קי"ל כר' משום דס' נפשות להקל משמע בשאר דוכתי קי"ל כרשב"ג דדוקא בג' זימנין הוה חוקה וכן עיקר ובפירוש כ' הב"י בשם הר"ן בסי' פ"ד דבפעם אחת או ב' מותר התבשיל עכ"ל וכ"פ הפר"ח ס"ק י"ד כהט"ז ומשמע מד' הט"ז דאף דאי' תורה בג' זימני הוה חזקה רק בס' נפשות ב' זימני וכ"כ הפרמ"ג במשב"ז ס"ק ו' דכן משמע מד' הט"ז ועי' בביאורי הגר"א ס"ק כ' שכ' ע"ד המחבר כמ"ש בפ' הבע"י ס"ד ב' וכמ"ש הרשב"א והנ"י שם דמספקא כמאן הלכתא ולפיכך בנשואין דסכנתא אזלי' לחומרא אבל ווסתות דרבנן לקולא וכן שור המועד מעמידין הממון בחזקתו והמע"ה ומלקיות משום דעבר על כריתות אזלי' לחומרא כו' וה"ה כאן כיון דבדרבנן אזלי' לקולא עכ"ד והיינו כהט"ז הנ"ל לענין דינא אבל לא ס"ל כדמשמע מד' הט"ז דאף באי' תורה אזלי' לקולא אלא ס"ל דדוקא בדרבנן אזלי' לקולא אבל לא באי' תורה ועי' בישוי"ע ס"ק ט' שהביא ד' הרא"ש שכ' דבאי' תורה מחמירין בב' פעמים וטעם דקי"ל בווסתות דבעי' ג"פ משום דווסתות דרבנן אבל בשל תורה מחמירין בב' פעמים וכ' דנ' דהיכי דיש חוקה אין בידינו להוציא מחזקתו עד ג"פ והירקות הוחזקו מקודם שלא הי' בהם תולעים לכך בעי' ג"פ וגם אפשר לומר דכאן כיון דאין ס' רק על התבשיל וז"א רק מדרבנן כו' לכך לא החמירו עד שיתחזק בג"פ עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק ז' שכ' ע"ד הט"ז דהא ליכא כאן אי' של תורה כלל דהא דלא נתבטל הוא רק מדרבנן וא"כ פשיטא דבעי' ג"פ ומה בכך דגוף אי' תורה דם נדה דאורייתא רק ווסתות דרבנן ובעי' ג"פ וה"ה בזה עכ"ד ועי' במנח"י כלל מ"ו אות כ"ט שהשיג על הט"ז הנ"ל דקובע הל' כרשב"ג והאמת אינו כן דאדרבה מדכ' הרי"ף והרא"ש בפ' הבע"י ומסתברא דמילה כנשואין דבב'