יד אליעזר חלק א יט

חד"א הוא משום נדר י"ל דחל ג"כ על דבר מצוה כקונם סוכה שאני עושה דחל הנדר

יד] עי' בספרי דברי אליעזר סי' קנ"ב ס"ק ז' שהבאתי שם ד' הגאון רע"א בדו"ח כתובות כ"ב ב' שכ' דאולי י"ל דדוקא בממון אמרי' כל האו' לא לויתי כאו' לא פרעתי דמי כו' משום הודאת בע"ד אבל באי' דאם מכחיש להעדים הוא רק מדין שוי' אנפשי' חד"א ל"ש לומר הא דכל האו' לא לוויתי כו' והשגתי עליו דכיון דהא דשוי' אנפשי' חד"א הוא מטעם הודאת בע"ד וא"כ שייך נמי הא דכל האו' לא לויתי כו' אף באי' ובדבר שבערוה יעוש"ה

טו] והנה הראב"ד והרשב"א ס"ל הטעם דאמרי' חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר משום דהראשון שוי' להחתיכה חד"א ועי' ביד שאול לקמן סי' רמ"ב שכ' ליישב קושי' התוס' בנדה כ' ב' גבי ילחא אייתי דמא כו' דהיכי עבדה הכי הא אמרי' בפ"ק דע"ז ז' הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר וכ' ליישב דכיון דכל הטעם משום דשוי' אנפשי' חד"א א"כ אשה נשואה דמשועבדת לבעל ל"ש שוי' אנפשי' חד"א ויכולה לשאול עכ"ד וזהו דבר חדש ובאמת דבריו תמוהים דמעולם לא שמענו שהשואל הוראה מהמורה דמשוה הדבר לחד"א שנחלק בין אם השואלת פנוי' או נשואה ומה מקום להשואל שישוה חד"א הרי הוא לא דיבר כלום רק הוא שומע מהמורה והראב"ד והרשב"א הנ"ל דס"ל הטעם משום דשוי' אנפשי' חד"א היינו דהמורה במאמר פיו לאסור שוי' לחתיכה לאיסורי והמורה אינו משועבד לכל כלל וכן ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא דרכי הוראה שהשיג כן על היד שאול והאריך בזה

טז] והנה בסעי' י"ד פ' המחבר שוחט שהעיד עליו ע"א ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו ע"א בהכחשה לאו כלום והעד עצמו מותר לאכול מכאן ולהבא וכ' הש"ך בס"ק מ"א והוא מד' מהרי"ק שורש ל"ג וז"ל פי' ואותה השחיטה עצמה מותרת לשאר בני אדם אבל לא להעד דשוי' אנפשי' חד"א אבל מכאן ולהבא שחיטתו מותרת אפי' להעד דל"ש לומר דשוי' אנפשי' חד"א במכאן ולהבא דדוקא גבי י"נ דאם נתנסך היין כד' העד שוב אין לו תקנה אמרי' דשוי' אנפשי' חד"א אבל הכא ל"ש למימר הכי דהא אפי' אם יהי' כד' העד מ"מ אין מוחלט ליפסל עולמית בשביל כך ולכל הפחות אם ילבש שחורים ויעשה תשובה המוטלת עליו חוזר הוא לכשרותו ונמצא דלא שוי' אנפשי' חד"א בעדותו כלל כיון דהדבר תלוי במחשבת השוחט אם להרע אם להיטיב במכאן ולהבא עכ"ל וזה נוטה לד' הנו"ב סי' ט"ז הנ"ל שכ' דהיכא דבדבור הראשון לא הי' האי' מבורר ל"א בזה שוי' אנפשי' חד"א וזהו נמי סברת מהרי"ק כאן דאין האי' מבורר בשטת אמירתו מכאן ולהבא ל"א שוי' אנפשי' חד"א וכ"כ בערוגות הבושם שם אות ה' דד' הנו"ב הנ"ל נוטה לסברת מהרי"ק ותמה על הנו"ב דאמאי לא הביא ראי' מד' מהרי"ק הנ"ל ודחה ראי' הנו"ב שהביא מד' הש"ך בתו"מ סי' פ' בשם מהרש"ל כו' והאריך בזה והפר"ת ס"ק מ"ב הק' על מהרי"ק כיון דלפ"ד של העד שוחט זה רשע הוא ששחט שלא כהוגן והוי חשוד לאותו דבר כל מה שישחוט מכאן ולהבא בלא קבלת ד"ח שחיטתו פסולה לפ"ד העד א"כ הרי מעתה שוי' אנפשי' חד"א כל מה שישחוט השוחט כו' ע"כ קושי' ועי' במשל"מ פ"א מה' שחיטה הל' כ"ו שהק' נמי כעין זה דלמה לא נימא שוי' אנפשי' חד"א דסוף סוף אלו אתו ב' עדים שיצתה טרפה מתחת ידו לא היינו יכולים לאכול עוד משחיטתו וה"נ לגבי דידי' כב' עדים דמי ושוי' להאי לדידי' כאלו באו עדים לגבי עלמא ושפיר שוי' חד"א שלא לאכול משחיטתו מכאן ולהבא כו' ובהדיא משמע כן דהא נמי מקרי שוי' אנפשי' חד"א בגמ' פ' נ"ש גבי ב' שטרות היוצאים בזה אח"ז ביטל שני את הראשון כו' רפרם אמר אודויי אודי לי' ורב אתא אמר אחולי אחיל כו' לאורועי סהדי ופירש"י דלמ"ד אודויי אודי לי' פסולין העדים ופי' הר"ן דהיינו לגבי דידי' ואי אית לי' סהדותא אחריתא והביא הלוקח אלו העדים פסולים דהא אודו שחתמו שקר בפעם ראשונה משמע דמשום שהודה שבפעם ראשונה חתמו שקר מהדר לשטר אחר שוינהו לנפשי' לרשעים ולגבי דידי' בעדותו בפעם אחרת א"נ אע"פ שלא שוינהו לי' חד"א כההיא דטהרות וכההיא דנתנסך יינך משמע דאין לחלק ע"כ קושי' והניח בצ"ע ועי' בתב"ש בסי' שאח"ז ס"ק ל"ח שכ' ליישב ד' מהרי"ק הנ"ל דמיירי התם כשחוזר בו אח"כ מדבריו הראשונים ולכך ס"ל למהרי"ק דיכול לאכול משחיטתו מכאן ולהבא כו' עכ"ד ועי' בערוגות הבושם שם דחמה עליו דכיון דשוי' אנפשי' חד"א א"י לחזור בו בלא אמתלא וזהו עיקר קושי' הפר"ח כאן דלפ"ד פסול הוא שוי' אנפשי' חד"א וא"כ מה בכך דחזר בו וכ' ליישב ד' מהרי"ק עפ"מ דמבואר בריש ב"מ ובחו"מ סי' צ"ב דהכופר בפקדון מחייבין אותו שבועה כו' והיכי דכפר בפקדון ובאו עדים שהוא ת"י נעשה חשוד כו' דכיון דנעשה חשוד ע"פ עדים ל"א להכשירו משום דאשתמוטי או משום ספק מלוה ישנה כו' הרי היכא דהוא חשוד ע"פ הבע"ד עצמו משבעי' לי' ואע"ג דיש בזה אי' דלד' התובע חשוד הוא ואסור להשביעו כו' מ"מ כיון דלא נעשה חשוד ע"פ עדים תלי' בכל מה דאפשר לומר דלאו חשוד הוא כו' וזהו גופי' טעמו דמהרי"ק דבנחשד רק ע"פ עצמו כיון דאינו מוחלט לפסול עולמית ואם יעשה תשובה המוטלת עליו חוזר לכשרותו לכך יכול לאכול משחיטתו דתלי' דעשה תשובה ואף דבב' עדים נעשה חשוד גם מכאן ולהבא מ"מ ע"פ עצמו מתכשר מכאן ולהבא כיון דלא הורע חזקתו ע"פ עדים כמו דאמרי' לענין שבועה כו' ובקושי' המשל"מ מהא דלאורועי סהדי הנ"ל כ' ליישב דמהרי"ק מיירי בהך דינא כשחזר בו והודה לד' העד וכמ"ש התב"ש וי"ל דכה"ג דחוזר בו אף בהא דב' שטרות כו' יכול לחזור ולהביא הנך עדים לעדות אחרת כיון דהוא רק מטעם הודאת בע"ד וכיון דמעיקרא חזר בו ואמר דהעדים כשרים לא נפסלו עוד מכאן ולהבא וה"ה בזה כשחזר בו כו' וכ' עוד ליישב ד' מהרי"ק הנ"ל משום דהוי ס"ם חדא דמעיקרא לא נפסל רק מס' ויש עוד ס' על להבא דשמא עשה תשובה כו' והאריך בזה והביא ד' השעהמ"ש סי' צ"ב ס"ק ח' שכ' נמי כעין זה יעוש"ה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק כ"ו שכ' ליישב ד' מהרי"ק הנ"ל דהא צריך ביאור ענין שוי' אנפשי' חד"א במה שאו' שלא שחט כהוגן כיון שלאחרים מותר אף שיודע העד שהיא נבילה אחרים אוכלין משחיטתו וא"כ למה יגרע הוא מאחרים ולמה יאסור לו חתיכה שמותרת לכל ישראל וצ"ל דכל ישראל שאין מחויבין להאמינו יכולין לאכול אף שזה יודע כו' שהיא נבילה מ"מ הוא שיודע אסור לו לאכול וא"כ אין זר כ"כ במה שמותר לאכול משחיטות אחרות מאחר שכל ישראל אוכלין ממנו והוא א"י שיחר השחיטות הם שלא כהוגן אפשר שאין שייך בי' אי' חד"א שאין האי' גלוי לפניו וכ' עוד די"ל דהא אפי' בחשוד מותר לאכול משחיטתו ע"י בדיקת סכין דאמרי' לא שביק התירא ואכיל אי' ומסתמא שוחט בכשרות רק בדיקת סכין דמטרח לא טרח וכ' זה שלא נולד בו ריעותא רק בשביל שראה ששחט שלא כהוגן והכשיר לפסידא דממון או שחושש שלא ירע חזקתו שלא ביקש להפסיד ממון מ"מ לא נחשד שלא יטרח בסכין לבודקו דבשביל טרחא לא ימנע לשחוט בכשרות ואף שאם נפסל בעדים ודאי פסול לגמרי ולא סמכי' אהך סברא בחשוד לאותו דבר ולפ"ז אם העיד שלא שחט כלל יש לאסור על העד גם יתר השחיטה עכ"ד ועי' בחתם סופר באה"ע ח"א סי' ל"ב ובברית אברהם חיו"ד סי' ג' מ"ש בד' מהרי"ק הנ"ל ועי"ש עוד מה שהק' על הרשב"א שהביא הש"ך ס"ק ל"ט דאם לא אמר אלא לא שחטתי' נאמן בענין