יד אליעזר חלק א יח

בשערים ח"א סי' כ"ה שכ' נמי דהרמב"ם פ"כ הנ"ל מיירי בלא הוחזקו ל' יום כו' והאריכו בזה וכעת ראיתי במח"א בהגהותיו על הרמב"ם בפ"כ הנ"ל שכ' נמי דהרמב"ם מיירי בלא הוחזקו ומחלק דבפ"א הנ"ל היתה מתחלה בחזקת פנוי' כו' אבל הכא לא הוחזקו מתחלה אם הוא כהן או ישראל כו' והביא הוכחה לזה דמיירי בלא הוחזקו וא"כ שפיר ד' המחבר הנ"ל דמיירי בלא הוחזק ל' יום ואפי"ה לוקה ולק"מ קושי' השערי תורה הנ"ל וכן ס"ל להבכ"ש הנ"ל בדעת הרמב"ם כהברית אברהם והבית אפרים והמח"א והנודע בשערים הנ"ל ועי' בערוגות הבושם שם אות כ"א שכ' נמי דהרמב"ם הנ"ל מיירי בלא הוחזקו וכ' דלפ"ז נכונים ד' הבכ"ש הנ"ל והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ט ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' במשנת חכמים הל' ע"ז סי' כ"ה ביבין שמועה אות א' מה שהאריך בדין שוי' אנפשי' חד"א אם אכל אח"כ אם לוקה או לאו וסיים בצ"ע ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"ד ס"ק י"ג שהשגתי עליו מד' הרמב"ם פ"כ הנ"ל דמבואר להדיא דבשוי' אנפשי' חד"א לוקה אם אכל אח"כ והבאתי שם ד' המשנת חכמים בסוף הס' בקונטרס חוט המשולש כלל ב' אות א' שהביא ראי' זו מד' הרמב"ם הנ"ל דבשוי' אנפשי' חד"א לוקה אם אכלו אח"כ אך י"ל דהמשנת חכמים הנ"ל קאי היכא דלא הוחזק ל' יום וס"ל בדעת הרמב"ם כהמשל"מ הנ"ל דמיירי בהוחזקו ל' יום ומש"ה ס"ל דלוקה ועי' בס' פרדס רמונים שם במקשה זהב ס"ק ב' שכ' דהרמב"ם פ"כ הנ"ל מיירי שאמר דבריו בב"ד שהוא כהן וכיון שהוחזק דבריו בב"ד מש"ה הוא לוקה בעברו ע"ז אך האשה אינה לוקה דאחרים אין נענשים עפ"י דיבורו אם לא שהוחזק ל' יום דאז הוחזקו דבריו לכל העולם כו' וכ' שדין זה נחלק לג' פרטים כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה הרי דס"ל נמי דהרמב"ם פ"כ הנ"ל מיירי בלא הוחזק ל' יום וכהברית אברהם והב"א והמח"א והנודע בשערים והבכ"ש והערוגות הבושם הנ"ל ולא כהמשל"מ והמשנ"ח הנ"ל בדעת הרמב"ם ועי' במשיבת נפש חאה"ע סי' ע"ז מ"ש בזה וראיתי בישוי"ע לקמן סי' ק"י בד' בן המחבר שם שכ' דאף דאדם אוסר ע"ע דבר המותר משום דשוי' אנפשי' חד"א כו' מ"מ אין הדבר שאוסר ע"ע נתפס להיות כמו הדבר איסור שיהי' ממש כמוהו ולכן אם איש אחד או' על אשה פנוי' שהיא א"א ובא עלי' אינו חייב מיתות ב"ד או כהן שאו' על אשה בתולה או אלמנה שהיא גרושה ובא עלי' אח"כ או טל חתיכה שומן שהיא חלב ואכלה אינו חייב מלקות כו' ואף דבע"א האו' על חתיכה שהיא חלב ונתחזק הדבר על פיו לוקין עלי' מ"מ אם אין כאן ע"א רק שהוא עצמו או' כן פשיטא שאינו לוקה וטעם הדבר כמ"ש דע"י דיבורו אין ההיתר נעשה ממש כמו האי' שאמר עלי' שהוא הוא רק דהתורה אמרה דאדם יכול לאסור המותר ושוי' אנפשי' חד"א והיינו דאין האי' על החפץ כמו בנדר אם התפיס בדבר הנדור שהחפץ נאסר רק דהוא יכול לאסור א"ע שיהי' אסור בהחפץ של היתר כמו בהחפץ של אי' וזה לשון שוי' אנפשי' חד"א רצונו שנפשו נאסר בחפץ המותר ולא שהחפץ נאסר ולכך אם התפיס דבר אחר בו לא נאסר כו' ומיישב בזה קושי' הישוי"ע באה"ע סי' י"א ס"ק ד' והבית יעקב בכתובות ט' ב' גבי מוציא ש"ר כו' והאריך בזה יעוש"ה ומד' האחרונים הנ"ל מבואר דס"ל דלא כותי', וכ"כ בערוגות הבושם שם אות כ"א בהדיא דאם איש אחד או' על חתיכה אחת שהיא חלב כו' וכדומה אם חזר אח"כ ואכלה לוקה כמו בע"א אם הוחזק על פיו דלוקה כו' דכשם האי' הוחזק ע"פ ע"א כן הוחזק ע"פ עצמו כו' דבאיסורים אין חילוק בין ע"א לבעל דבר וכ' דזהו כונת הרמב"ם פ"כ הנ"ל כו' דכיון דהוחזק כן ע"פ עצמו וכמ"ש הרמב"ם בפט"ז מהל' סנהדרין דאם אמר ע"א גרושה כו' ואם בא עלי' כהן לוקה כ"כ מהימן בעצמו לומר שהוא כהן לאסור עצמו בגרושה כו' ואם בא עלי' אח"כ לוקה כו' והאריך בד' הרמב"ם פט"ז מהל' סנהדרין ליישב קושי' הש"ש שם וכ' דכונת הרמב"ם כמו דאמרי' כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים לענין אם בא אח"כ ע"א א"י להכחישו כו' וכ"כ לענין מלקות כיון שאמר מקודם דחתיכה זו היא חלב הוי לנו כשנים ונתחזק הדבר לחלב על פיו וכשאכלו לוקה כיון שכבר הוחזק ע"פ העד כו' והשיג על הש"ש שם בדעת הרמב"ם וכ' אח"כ דכל זה דוקא לענין מלקות וגבי איסורים שיש בהם מלקוח אבל לענין ד"נ כאי' א"א כו' אע"ג דשוי' אנפשי' חד"א מ"מ אם בא עלי' אח"כ אינו נהרג ע"פ עצמו דבשלמא לגבי אי' דרחמנא הימני' לע"א א"כ הרי הוא כשנים וכיון שאמר מקודם שדבר זה אסור לוקים ע"פ אבל בדבר שבערוה דבעי' דוקא שנים וכן לד"נ לא מהני הודאת עצמו כו' והאריך בזה וכבר קדמו הבית אפרים בסי' נ"ט ובסי' קכ"ב שם כן ולא ראה הערוגות הבושם הנ"ל ד' הב"א שכבר הקדימו בזה וראיתי ביד המלך פ"א מהל' א"ב הל' כ"א שהק' על הב"ח באה"ע סי' י"ט שכ' דכיון שזה הודה שזהו אחותו כו' הודאת בע"ד כק' עדים דאיך שייך הודאת בע"ד לדון עלי' מיחה או מלקות והלא כלל בידינו דאין אדם נהרג או נלקה ע"פ עצמו ואף דנאמן אדם ע"ע הוא רק לענין אי' אבל ודאי אין דנין מיתה ומלקות ע"פ עצמו ובפירוש אמרו בפ' האו' ס"ג ב' דא"ל לסקול על ידם כו' ע"כ קושי' והאריך הרבה בזה יעוש"ה ובאמת לק"מ דשפיר כ' הב"ח דכיון שזה הודה שזהו אחותו כו' הודאת בע"ד כו' ולוקה עלי' דכיון שהוחזק ע"פ עצמו שפיר לוקה אם בא עלי' אח"כ וכדמוכח מד' הרמב"ם פ"כ הנ"ל וכמ"ש הב"א הערוגות הבושם הנ"ל והא דאמרי' דאין אדם לוקה ע"פ עצמו היינו היכא דהודה דעבר עבירה שחייב עלי' מלקות אבל לא בהוחזק האי' ע"פ עצמו ושפיר ד' הב"ח ולק"מ קושי' היד המלך הנ"ל ובקושי' הישוי"ע והבית יעקב הנ"ל גבי מוציא ש"ר עי' בספרי דברי אליעזר סי' ס"ח ס"ק ד' מ"ש ליישב קושי' זו יעוש"ה ועי' בפתח הבית בסוף הס' מ"ש והאריך בזה

יב] ולענין אי אמרי' א"א משים עצמו רשע היכא דשוי' אנפשי' חד"א עי' בספרי דברי אליעזר סי' קט"ו ס"ק ב' שהבאתי שם ד' התוס' ביבמות כ"ה ב' ד"ה ואין וד"ה לימא ומ"ז א' ד"ה נאמן והרא"ש שם סי' ל"ה ובנ"י שם בתי' הב' ובריטב"א שם בתי' הב' ס"ל דהיכא דשוי' אנפשי' חד"א ל"א א"א משים עצמו רשע וכן משמע מד' הרמב"ן והרשב"א שם וכן מבואר להדיא לקמן סי' רס"ח סעי' י"א ובש"ך שם ס"ק כ"ב כהתוס' והרא"ש והנ"י והריטב"א אך המרדכי שם סי' ל"ז ס"ל דאף היכא דשוי' אנפשי' חד"א אמרי' דא"א משים עצמו רשע והארכתי הרבה בזה יעוש"ה וכעת ראיתי בס' יד אלי' בקונטרס הכללים אות א' סי' י"א שכ' הנה במקום דשוי' אנפשי' חד"א ל"ש כלל א"א משים עצמו רשע וכן מצאתי בשו"ת שב יעקב ח"ב שאלה ו' כו' עכ"ד ולא הביא ד' התוס' והרא"ש והנ"י והריטב"א והמרדכי הנ"ל דפליגי בדין זה ואין השב יעקב ח"י לעי' בו

יג] עוד כ' שם היד אלי' אות ש' דבמקום מצוה ל"ש שוי' אנפשי' חד"א כו' והיינו אפי' במקום שעדים מחייבים אותו לעשות מצוה כו' וגם הוא מחויב להעיד ואע"פ ששוי' אנפשי' חד"א דהא רשע פסול אע"פ שהאמת כן וכ' דאולי בזה מתורץ קושי' הראשונים בסוף נדרים גבי או' טמאה אני לך דהא מחויבת לשמשו ומצוה נמי איכא ול"ש בזה שוי' אנפשי' חד"א עכ"ד וכן הוא העיקר לפמ"ש לעיל דהא דשוי' אנפשי' חד"א הטעם הוא משום הודאת בע"ד א"כ אף לענין מצוה נמי אמרי' שוי' אנפשי' חד"א אך להנך דס"ל דהטעם דשוי' אנפשי'