יד אליעזר חלק א כ

שיכול לתקן דבריו דאפשר ששהה או דרס שכל שנפסל בשחיטה אינה קרוי' שחיטה והק' דהא ר"מ ורבנן פליגי באו' לא אכלתי נגד עדים כו' דרבנן פוטרין והק' התוס' דמיגו במקום עדים הוא וכ' דמתרץ דיבורו ובתו"י תי' שלא גמרו עדותן שלא ידעו אם שוגג הי' או מזיד כו' ולתי' התו"י שלא גמרו עדותם א"כ גם הם שראו ששחט כיון שלא ידעו שלא שהה ודרס א"כ אין כאן עדות על שחיטה דשמא שהה ודרס ולא גמרו עדותן ועוד דאחר שאנו רואין הכחשה בפנינו א"כ כשתמצא לומר ששחט יפה א"כ הרי מכחיש העדים לגמרי ולמה לא נחזיק הרע במיעוטא ולומר דאין זה הכחשה גמורה רק שבאמת שהה ודרס נמצא שאינו משקר בעיקר הדברים רק בזה שאמר שלא שחט כלל כו' ועוד איך נתיר השחיטה שמא למחר יתרץ דבריו ויתן אמתלא לדבריו שאמר לא שחטתי' היתה כונתו ששהה ודרס ויתן אמתלא על מה שאמר לא שחטתי' כלל א"כ הרי אכלו נבילה למפרע ואיך נתיר עכשיו כו' ותו קשה דהא קי"ל הבודק צריך שיבדוק בסימנים כו' הרי שאין הסימנים בחזקת שחוטין מן הסתם וא"כ אם העדים אין יודעין ששחט רובן ודאי הבהמה אסורה אם לא שהבהמה בפנינו ורואין שרוב הסימנים שחוטין וזה הי' לו לבאר והניח בצ"ע וכ' דיש להחמיר בו שהרי כמה חומרות אנו מחמירין בבדיקת הריאה כ"ש זה שאין להקל בשל תורה וס' בשחיטה מיהו אם השוחט בעצמו חוזר בו אף בלא אמתלא מ"מ כיון שעדים בפנינו ששחטה יש להתיר לאחרים עכ"פ עכ"ד ועי' לעיל מ"ש בדין זה אם יכול השוחט לחזור בלא אמתלא והארכתי בזה ועי"ש עוד בערוגות הבושם אות ו' מ"ש ע"ד השעה"מ שנסתפק היכא דאמרי' שוי' אנפשי' חד"א וכההיא דטבח אי מותר הטבח להושיטו לאתר להאכילו כיון דלאחרים היתר הוא או נימא דקעבר אלפני עור כיון דלגבי דידי' איסורא קיהיב לי' כו' והאריך בזה וגם כ' להסתפק להיפך אם מותר לאחר להושיט להטבח דשוי' חד"א לאוכלה כו' והאריך בזה ועי' באמרי בינה שם סי' ג' ובטוב טעם ודעת מהדורא תליתאי סי' ל"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

ועתה אבאר דיני אמתלא

א] הנה בכתובות כ"ב א' איתא ת"ר האשה שאמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנוי' אני נאמנת והא שוי' לנפשה חד"א אמר רבא בר רב הונא כגון שנתנה אמתלא לדברי' תניא נמי הכי אמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנוי' אני א"נ ואם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת ומעשה נמי באשה אחת גדולה שהיתה גדולה בנוי וקפצו עלי' בנ"א לקדשה ואמרה להם מקודשת אני לימים עמדה וקידשה את עצמה אמרו לה חכמים מה ראית לעשות כן אמרה להם בתחלה שבאו עלי אנשים שאינם מהוגנים אמרתי מקודשת אני עכשיו שבאו עלי אנשים מהוגנים עמדתי וקדשתי א"ע וזו הלכה העלה רב אתא שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו אם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת בעא מיני' שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו א"ל אף בזו אם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת כו' ואפי"ה לא עבד שמואל עובדא בנפשי' עכ"ל הגמ' ומזה הוא מקור הדין הא דקי"ל בכל מקום דמהני אמתלא וכ"פ המחבר כאן סעי' י"ג טבח שעשה סימן בראש הכבש השחוט שיהא נראה שהוא טריפה וגם הי' או' שהוא טרפה ואח"כ אמר שכשר הי' ולא אמר כן אלא כדי שלא יקחו אותו וישאר לו ליקח ממנו כשר כיון שנתן אמתלא לדבריו נאמן והוא מד' הרשב"א והביא ראי' מהא דכתובות הנ"ל באשה שקפצו עלי' כו' הובא בב"י ולכאורה קשה איך מהני אמתלא לסתור דבריו הראשונים כמו בהא דקפצו עלי' אנשים שאינם מהוגנים הנ"ל וכן בטבח הנ"ל וכדומה והא קי"ל בקידושין נ' א' דדברים שבלב אינם דברים וכיון דבפירוש אמרה שנתקדשה מה מהני דברים וכן בההיא דטבח הנ"ל הוי דברים שבלב שאמר בפיו מה שלא הי' בלבו מחמת איזה טעם ואמתלא ועי' בתומים סי' פ"א ס"ק ב' שהק' דאיך מהני טענת השטאה ולמה לא אמרי' כיון דבפיו מתחייב מה בכך דבלבו הי' להשטות הא קי"ל דדברים שבלב אינם דברים ותי' דצ"ל כיון דרגילות להשטות לא הוי דברים שבלב דדברים שבלב הוי היכי דפיו סותר הלב אבל כאן הכל שוין דגם בפיו הוי רק דרך שטות ושחוק ואין פיו סותר כונת הלב כלל וזה ראי' לד' התשב"ץ באה"ע סי' מ"ב ולא כהב"ש שם ס"ק ה' עכ"ד ואכתי קשה דאמאי מהני טענת השבעה הא סותר כונת הלב למה שאו' בפיו וכן הק' בשערי תורה שם כלל ז' פרט ח' על התומים וכ' מתחלה ליישב עפ"ד התוס' בכתובות צ"ז והר"ן שם דהיכא דאיכא אומדנא דמוכת טובא אפי' לא גילה דעתו בשעת מעשה לא הוי דברים שבלב משום דבלאו גילוי דעת אנן סהדי דלהכי אכוין כו' והאריך בזה ואח"כ כ' ליישב קושי' הנ"ל דדברים שבלב לא הוי דברים רק היכי דהדיבור שהוציא עכשיו הסותר למחשבתו יוכל לפעול ענין שרוצה לעשות ואינו מגלה דבר הנעשה מקודם כעין האי גברא דזבין לנכסי אדעתא למיסק לאד"י ובעידנא דזבין לא אמר מידי דהדיבור שאמר שמכר סתם הועיל וגרם למכירה וכמ"כ מה שרצה להביא ראי' מקרבן וגט ג"כ הדיבור שאו' עכשיו שמקריב קרבן ומגרש לרצונו פועל וגורם שיהי' המעשה נגמר וכמ"כ היכי שאמר לשליח הבא לי מן החלון אע"פ שאמר לא הי' בלבי אלא על זה כו' מ"מ אזלי' בתר הדיבור שעושה עכשיו פעולה כו' אף שמחשבתו סותר לא הוי דברים שבלב דברים כו' משא"כ היכי שהדיבור שאו' עכשיו לא יפעול כלל רק שמגלה מלתא בעלמא בדיבורו מה שנעשה הי' מקודם ומחשבתו הי' בהיפך ואח"כ אמר לנו שכן הי' מחשבתו להיפך ויש לו אמתלא הרגלים לדבר שכן הוא עד שנ' לנו שאו' אמת שכן הי' כמו שהי' מחשבתו אפי' דברים שבלב הוי דברים כי מה בכך שהוציא משפתיו בתחלה מ"מ כיון שאין הענין אמת כמו שהוציא וטל זה יש לו נאמנות מכת אמתלא לא מהני מה שהוציא בשפתיו וא"כ לק"מ קושי' התומים הנ"ל דלכן מהני טענת השטאה או השבעה כיון שחקרו חכמים בדעת בנ"א שכן הוא ונאמן הנתבע ע"ז שכן הי' בלבו וגם מצד שהוא מוחזק אפי' בס' אין מוציאין מיד המוחזק מכ"ש שיש רגלים לדבר מה בכך דהוי דברים שבלב הא מה שהודה לחבירו הוא רק גילוי מלתא שמגלה שנעשה מעשה הלואה ואם הלואה שקר לא יכול בדיבור לפעול כלל כיון שאו' רק שלוה והא ע"ז נאמן שהלואה הוא שקר כיון שנותן אמתלא ונאמן על גוף המעשה אפי' דברים שבלב הוי דברים בכה"ג ואח"כ כ' דהתומים דק שפיר כו' דקושי' הוא לשיטת הרמב"ם והמחבר בסי' מ' דיכול לחייב א"ע באמירת אתם עדי אף דלא הי' חייב מעולם רק באמירת פיו מתחייב כו' ושפיר הקושי' דהא ע"י הודאתו שהוציא בשפתיו תל החיוב מעכשיו דהוי כמתחייב א"ע בדבר שאינו חייב ואינו מגלי מלתא הנעשה מקודם כי הדיבור לבד יכול לפעול דמי ממש לסוגיא דקידושין דבכה"ג לא הוי דברים שבלב דברים כו' מ"מ סברא זו הוכרח לחלק בענין דברים שבלב שיש חילוק בין אם הדיבור גורם קיום הדבר או שהדיבור מגלה מלתא כו' עכ"ד יעוש"ה ולפ"ד מיושב שפיר קושי' הנ"ל דאיך מהני אמתלא בהא דקפצו עלי' בנ"א שאינם מהוגנים כו' דהתם באמירתה שאמרה מקודשת לא הוי מעשה ולא עשתה בעולה באמירתה דאם האמת דלא נתקדשה אינה מקודשת באמרי פי' לכך מהני אמתלא ועי' בערוגות הבושם שם אות ז' שהק' נמי קושי' הנ"ל דאיך מהני אמתלא הא הוי דברים שבלב כו' וכ' ליישב דהא דאמרי' דברים שבלב אינם דברים הוא רק בדבר שנעשה ונגמר באמירתו או בעשיתו כמו בזבין ארעא אדעתא למיסק לאד"י בזה לא מהני דברים