יד אליעזר חלק א קלח

דרכיך ולא נתקשה הדם אימא כל ששהה ג"י שוב אין נתעורר הדם לצאת ע"י מליחה עכ"ד וכ"כ במשב"ז ס"ק ל"ב דגם בשומן אווז ג"כ דעתי לאסור דלא מצינו חילוק זה בפוס' דרכיך עכ"ד ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ד שהשיג נמי על השבו"י הנ"ל והאריך בזה וכ' עליו דמי שהורה להתיר ראוי לגעור בו בנזיפה ואם כבר נעשה מעשה והפשיט השומן ובשלו אסורים הכלים וכל התערובות כו' ועי' בתשובת רע"א סי' מ"ד שכ' דיפה עשה הפרמ"ג הנ"ל ובעניי לא מצאתי ראי' מספקת לד' השבו"י וגם הביא ד' הנו"ב הנ"ל שדחו לגמרי ד' השבו"י ועי' בכרתי לקמן סי' ע"ה ס"ק ח' מ"ש בזה והנה הפרמ"ג כ' דאין תקנה ליטול מס' אווזות שומן ולהתיכם יחד ולא הוי מבטל אי' כיון דלע"ע שרי דם שלא פי' כמו בסי' ק"ט סעי' ב' כו' דל"ד דהתם כ"א מותר לבשל משא"כ כאן שומן אווזות חי אינו ראוי כלל כו' ואפי' שהה ג"י דשרי לצלי או לבטלו אח"כ בס' ולבשלו כיון דלבישול לא ראוי תו הוי מבטל אי' ול"ד ליבש ביבש כו' משא"כ כאן מכוין להתיר עכ"ד וכ"כ החו"ד בחידושים ס"ק מ"ו דלערבו בשומן אחר עד ס' נ' דאסור אך כ' דיש להתיר ע"י בישול במים בס' אחר המליחה דלא הוי מבטל אי' כיון דבהפ"מ סמכינן אהמחבר בסעי' י"א והמים שבלעו אי' ישפכו ואין זה מבטל אי' והטעם שיחזור ויבלע השומן מהמים אין זה ביטול אי' דהבליעה בא אחר הביטול ועוד דכונתו להתיך השומן דמיא קצת לסי' פ"ד סעי' י"ד עכ"ד וכ"כ בחכ"א כלל ל"ד דין כ"ד כהחו"ד וכ"כ ביד אפרים כהחו"ד אך לא מטעמי' כו' והאריך בזה וגם כ' כהחו"ד דאסור לערב בשומן עד ס' כו' וכ"כ הריב"ש סי' שמ"ט דכל שאין כונתו לבטל האי' ליהנות לא מקרי מבטל אי' שכ' וז"ל וראי' לזה מכלי מדין שאמרה תורה להגעילן ובודאי בב"י דבר הכתוב א"כ למאן דאית לי' דא"מ אי' לכתחלה הוא אי' דאורייתא מה הועילה הגעלה והלא אפי' הי' במים שיעור לבטל פליטת הכלי עדיין המים אסורים וחוזרים ואוסרים כלי הנגעל אלא שאין זה נקרא מבטל אי' לכתחלה כיון שאין כונתו רק להכשיר הכלי עכ"ל והובא דבריו כפר"ח לעיל סי' ס"ד ס"ק כ"ו הרי שכ' להדיא דהיכא דאין כונתו לבטל האי' ליהנות בו רק להכשיר הכלי לא מקרי מבטל אי' וה"נ אין כונתו לבטל האי' ליהנות בו אדרבה הוא רוצה להוציא הדם מהשומן א"כ לא מקרי מבטל אי' בכה"ג וכהחו"ד אך מ"מ ד' החו"ד הנ"ל קשה דמ"ש דאין זה מבטל אי' דהבליעה מהמים בהשומן בא אחר הביטול ז"א דהא מ"מ הוא אוכל אי' ע"י ביטול שביטל במזיד ואהני מעשיו הרעים ואף שהוא שופך המים מ"מ הא הוא אוכל השומן ע"י מעשיו שעשה שיתבטל הדם בס' והא מבואר לקמן סי' צ"ט סעי' ה' דאפי' למי שנתבטל בשבילו אסור אף שהוא לא ביטל בעצמו וכ' הש"ך שם בשם הב"י הטעם דאי שרית למי שנתבטל בשבילו חיישינן דלמא אתי למימר לעכו"ם או לעבד שיבטלנו הלכך קנסינן לי' עכ"ד וכ"ש זה שהוא עושה בעצמו שמבשלו במים בס' כדי שיתבטל האי' ויאכל השומן ע"י הביטול וכן ראיתי בבית יהודא שהשיג כן על החו"ד וכ' דכן מוכח מד' הריב"ש הנ"ל דאף דהבליעה בא אחר הביטול הוי מבטל אי' דהא גבי הגעלה ג"כ הבליעה בא אחר הביטול ואפי"ה כ' הריב"ש רק טעם זה שאין כונתו כו' אבל לא הטעם משום דהבליעה בא אחר הביטול ועוד השיג עליו על מ"ש דדמיא קצת לסי' פ"ד כו' דאינו דומה כלל להתם דהכא ודאי כונתו לבטל האי' דלהתיך השומן א"צ לבשלו קודם במים שיהי' ס' כנגד השומן הו' ועוד השיג עליו והאריך בזה ומסיק דיש להוסיף עליו שומן ולבטלו בס' משום דהמחבר פ' בסי' צ"ט סעי' ו' דאי' של דבריהם מותר הוסיף עליו ומבטלו כו' דהא דם שמלחו אינו אסור אלא מדרבנן כו' אולי י"ל דמותר. עכ"ד וצירף נמי דעת השבו"י הנ"ל והניח בצ"ע ועי' בתשובת רע"א סי' ל"ח שכ' בפשיטות דיש להקל בהפ"מ דיש לערב השומן בשומן אחר שנמלח והודח כדינו עפ"ד המחבר דסי' צ"ט הנ"ל דאי' דרבנן מותר להוסיף ולבטל וגם צירף נמי דעת השבו"י הנ"ל והאריך בזה וכ"כ בהגהות שלו על החו"ד דבהפ"מ יש להתיר ולערב בשאר שומן וכ"כ הפרמ"ג בעצמו בפתיחה דבהפ"מ שרי לערבו עד ס' ולא כמ"ש בש"ד הנ"ל ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק מסי' ק"ג עד סי' ק"ו שהאריך הרבה בזה ופ' דיש להקל בהפ"מ לבטלו ברוב שומן או בס' מעט מעט ולומר דאינו חוזר וניעור וכ' דאף דמפרמ"ג וחו"ד לא נ' כן כיון דמלחא דרבנן בעלמא הוא וחומרת הגאונים יש לסמוך בזה להקל וטפי עדיף לערבו עם שומן מעט מים דבזה לא נ' כמבטל כל כך וצירף נמי דעת השבו"י הנ"ל יעוש"ה וכן עיקר לדינא ועי' ביד יהודא בפי' הקצר ס"ק פ"ו מ"ש בזה ועי' בעה"ב ס"ק י"א שכ' דיש תקנה שיהי' השומן נמלח כדינו ואח"כ לחלטו ברותחין כו' ומ"ש על הפרמ"ג והגאון רע"א הנ"ל והאריך הרבה בזה וכ"כ חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטין דבהפ"מ יש להתיר ע"י חליטה וכעת ראיתי בתשובות מהרא"ל מהגאון מפלאצק חיו"ד סי' ח' שכ' נמי דיש תקנה ע"י חליטה והאריך הרבה בזה ומסיק דיש להתירו לגרור כל הבשר הדבוק בעור ולמולחו ולהדיחו כדת ואח"כ להשליכו אותו בחומץ או ברותחין ואז יהי' מותר להתיכו לשומן ואין עוד בית מיחוש עכ"ד והיינו כהעה"ב וחותני הנ"ל ועי' בס' יהושע חיו"ד סי' נ' שפ' בהפ"מ כהגהות ש"ד בשם מהר"י טרושין שהביא הב"י כאן לשרותו ב' או ג' שעות במים פושרים שיתעורר דמים לצאת ויפלוט ע"י מלח אח"כ אך הם פ' ג"כ בבשר והוא העלה לעשות כן עכ"פ בשומן אווז והאריך בזה ומצאתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא עזרת ישראל חיו"ד סי' פ"ג שכ' נמי דיש להתיר דלאחר מליחת השומן נניח אותם במים רותחים הרבה שעולה רתיחתם אצל האור והביא ד' הב"י וגם צירף ד' השבו"י הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ולא הביא ד' הס' יהושע הנ"ל ולא ד' החשובות מהרא"ל והעה"ב הנ"ל ועי' בדברי יוסף סי' תס"ט מ"ש והאריך בזה

(יג) נתיבש דמו. עי' בברית אברהם חיו"ד סי' כ"ט שנסתפק בעוף שנשחט ושהה למות אחר שחיטה כמה שעות מאימת מונין הג"י לענין מליחה אם משעת שחיטה או משעה שתצא נפשה כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק י"ב שהביא ראי' מלעיל סי' כ"ב גבי וורידין דצריך לשחוט הוורידין או לנקבם בשעה שהוא מפרכס שעדיין הדם חם א"כ מבואר דבעודה מפרכסת עדיין הדם חם וא"כ אין לחוש דמתיבש בתוכו ופשיטא דאין למנות הג"י רק ממיתתה עכ"ד וכ"כ ביד יהודא בפי' הקצר ס"ק פ"א דפשוט הוא דמתחיל מאת שנתקרר הדם ועי' בס' עמק הלכה חיו"ד סי' כ"ו שכ' דהנך ג"י כו' לא משעת שחי' מנינן אלא משעה שהופשט העור דאיתא בנדה נ"ה א' דהא דגלודה פסלו רבנן דאדהכי והכי שליט בה אוירא ומתה ש"מ דהעור מעכב האויר שלא ישלוט בו וכן איתא בשבת קט"ז וחכ"א מפשיטין אח כולו כו' משום שנא' כל פעל ה' למענהו מאי למענהו רב יוסף אמר שלא יסריח ופירש"י העור מחממו ומסריחו ש"מ שהעור אין מניח לאויר לשלוט בו וכ"מ הלשון בשר ששהה ג"י ולא כ' אם אחר השחי' שהה ג"י א"ו דמשעה שנעשה בשר מנינן ויש להקל בזה כי בלא"ה חומרת הגאונים היא עכ"ד

(יד) בהג"ה ואין להשהות. עי' בפלתי ס"ק י"ב ופרמ"ג בש"ד ס"ק נ"ב ובאו"מ ובמנח"י כלל ד' אות ו' ובסוף הס' בסולת למנחה שם ובמטה יהונתן שהק'