יד אליעזר חלק א קלז

במסלפ"ת אף באי' דרבנן היכא דאתחזק אי' וה"ה קטן אבל לדעת הפר"ח הנ"ל לק"מ דאין חילוק רק בין דאורייתא לדרבנן דבאי' דאורייתא א"נ עכו"ם וכן קטן אף בלא אתחזק אי' ובאי' דרבנן נאמן עכו"ם ופן קטן במסלפ"ת אף באתחזק אי' ועי' במפרשי הים שם אות ח' שכ' ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הריטב"א והר"ן שכ' דעא"נ במקום רוב משום דמברר המיעוט מתוך הרוב א"כ כאן נמי זה לא חשיב כאתחזק אי' כיון דאינו מתנגד להרוב רק שמברר המיעוט מתוך הרוב כו' והיכא דלא אתחזק אי'. אף קטן נאמן כו' עכ"ד והיינו כתי' העה"ב הנ"ל על הש"ך ועי' בס' כובע ישועה שם מ"ש ע"ד מפרשי הים ומ"ש ליישב קושי' הנ"ל ועי' ביד יהודא ס"ק מ"ב מ"ש בדיני נאמנות הקטן והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז דיני. עא"נ באיסורין מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בחו"ד ס"ק ט"ו מ"ש בזה ועי' בנחל איתן פ"ו מהל' מכ"א הל' י' מ"ש ע"ד החו"ד והאריך בזה ועי' במקמ"ח וביד יהודא ס"ק מ' מ"א מ"ג ובדברי יוסף סי' תס"ב תס"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף יא (י) בשר שנתבשל כו'. עי' ט"ז ס"ק כ"ד הביא מעשה באשה אחת שבשלה בשר ושכחה אם מלחה אותו תחלה או לאו והתרנו דלא הוה אלא ספי' דרבנן ולקולא וא"ל דמוקמינן לה אחזקה דמעיקרא שלא היתה מלוחה דא"כ גם כאן אמאי מתירין כו' ועוד יש לתת טעם להתיר דבודאי עשתה האשה כדרכה ומלחה תחלה כעין ההיא דאמרי' גבי ק"ש טעה בוכתבתם והתחיל למען ירבו כו' א"צ לחזור דסרכי' נקיט ואתי והא דלא אזלי' כאן בתר חזקה דיש רוב נגד החזקה דרוב פעמים מולחים תחלה ורוב עדיף מחזקה כמ"ש הרא"ש בריש כתובות בפשט דפ"פ מצאתי עכ"ד וכ"כ באו"ח סי' ת"ט ס"ק ו' ומחלק בין ס' עירוב דהתם להכא דהתם אין רוב מכחיש החזקה דלא עירב מש"ה אזלי' לחומרא אפי' בס' תחומין שהוא דרבנן ובנקוה"כ השיג עליו וכ' דודאי ל"א בהאי גוונא ספד"ר לקולא דא"כ למה הוצרכו כל הפוס' הכא למסלפ"ת או ליוצא ונכנס הא בלא"ה שרי מטעם ספד"ר וכן לעיל סי' ס"ח סעי' י"ב גבי מליגה לא שרינן אלא ביוצא ונכנס דמרתת העכו"ם הא לא"ה אסור אע"ג דהוי סד"ר כו' א"ו שאני הכא כיון דאתחזק כאן אי' דם וכל היכא דאתחזק אי' ל"א סד"ר לקולא כמ"ש בש"ך סי' ק"י ס"ק ס"ג דין כ' א"נ כיון שמצד אחר בא לו שהיא מדרבנן וכמ"ש שם דין י"ט כו' ומ"ש ועוד יש לתת טעם להתיר כו' דאמרי' גבי ק"ש כו' אינו דומה אדרבה הכא מסתברא דלא מלחה דהרי ענין מליחה עסק גדול הוא ואיך אפשר ששכחה עסק כזה גם מ"ש דיש כאן רוב נגד חזקה ליתא דלא שייך כאן רוב עכ"ד הנה מה שהשיג על הט"ז דהא הוי אתחזק אי' באמת מסוף ד' הט"ז משמע נמי דס"ל כן דהא כ' דמש"ה לא אזלי' בחר חזקה משום דיש רוב נגד החזקה כו' משמע דאי לא הוי רוב הוי אזלי' בתר חזקה ואף דהוי סד"ר לא אזלי' לקולא משום דהוי נגד אתחזק אי' וכמ"ש הנקוה"כ הנ"ל וכן מוכת מדבריו באו"ת הנ"ל שכ' דגבי עירוב דליכא רוב אמרי' בס' תחומין דרבנן לחומרא אך קשה קושי' הנקוה"כ הנ"ל על הט"ז דל"ש כאן רוב וכונתו משום דכוון דדבר זה נעשה ע"פ רוב לא נקרא רוב:

בכה"ג ולא דמי לשאר רוב ועי' בבינת אדם שער רוב וחזקה סי' ה' שכ' להסתפק בכה"ג אם נקרא רוב והניח בצ"ע אבל הט"ז ס"ל דאף בכה"ג נקרא רוב ולק"מ על הט"ז אך קשה על הט"ז מה שהק' הב"א שם דהא הוי רובא דתליא במעשה, ולא אזלי' בכה"ג בת"ר וכמבואר בבכורות כ' א' וי"ל דזה נמי כונת הנקוה"כ הנ"ל משוה דהוי רובא דתליא במעשה וכן הק' הפרמ"ג במוסגר ס"ק כ"ד וכן ראיתי בהמקנה בקידושין נ' ב' ד"ה מקדשי שהק' נמי כן על הט"ז הנ"ל והניח בצ"ע ועי' לעיל סי' א' ס"ק ו' שכתבתי ליישב קושי' זו עפ"ד הרשב"א בתולין ט' א' שכ' דהא דרובא דתליא במעשה לא הוי רוב הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא אזלי' אף בת"ר דתליא במעשה כו' וכיון דלא הוי אלא מדרבנן והכא דלא הוי רק אי' דדם שבשלו דרבנן מש"ה אזלי' בת"ר אף דתליא במעשה ושפיר ד' הט"ז הנ"ל והארכתי בזה יעוש"ה וכעת ראיתי ביד אברהם שכ' נמי ליישב כן קושי' הנ"ל דבדרבנן אזלי' אף בת"ר דתליא במעשה והביא ראי' לזה מפסחים ד' גבי המשכיר בית לחבירו בי"ד דקי"ל שהוא בחזקת בדוק כו' והוי רוב דתליא במעשה וגם אתחזק אי' דחמץ בבית ואפי"ה מהני משום דבדיקת חמץ דרבנן עכ"ד וכ"כ בספרו נחל איתן פ"ו מהל' ברכות הל' ט"ו ליישב ד' הט"ז מקושי' הנ"ל והאריך בזה ובפ"ו מהל' מכ"א הל' י' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד ביד אברהם מ"ש ליישב קושי' השעה"מ פ"י מהל' מקואות הל' ז' על הט"ז הנ"ל מד' התוס' בפסחים ט' א' ד"ה כדי בתי' הב' כו' ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' מ"ד שהק' נמי כן על הט"ז הנ"ל והאריך בזה ועי' בש"ש שמעתא ג' פ"ז שס"ל כהט"ז ומיישב השגת הנקוה"כ הנ"ל דהכא לא מקרי חזקת אי' כיון שהחתיכה כולה היתר אלא הדם שבתוכו ואנו תולים שהוסר הדם ע"י מליחה כו' והאריך בזה והיינו כד' היד אברהם ועי' בתו"ד ס"ק י"ד שכ' נמי כן דהכא לא מקרי חזקת אי' כו' דלא הוי כחתיכה דאי' רק שהאי' דבוק עלי' ועי' בפלתי ס"ק ו' שהביא נמי הא דפסחים הנ"ל וגם הביא ראי' להט"ז מהא דס' קרא ק"ש ס' לא קרא דאינו חוזר וקורא כו' והאריך בזה ופ' כהט"ז ועי' בבית יצחק שער הספי' סי' ל"ת מ"ש והאריך בזה ועי' בפר"ח ס"ק מ"ד שכ' דלפי מה שהעלה בסי' ק"י בכללי ס"ס כלל ח' דאף בדאתחזק אי' סד"ר לקולא ה"נ יש להתיר ומיישב השגת הנקוה"כ כו' הרי דס"ל נמי כהט"ז הנ"ל ועי' בפרמ"ג שם שהביא ד' הבל"י בשם הש"י ובה"י לאסור וכ' הפרמ"ג דמ"מ בהפ"מ וע"ש יש לצדד וסיים בצ"ע וכן הב"א שם הניח דין זה בצ"ע ועי' בדברי יוסף סי' חס"ד מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בנחל איתן מ"ש ליישב עפ"ד הט"ז הנ"ל קושי' המשל"מ פ"ד מהל' בכורות אהא דתנן ס' נטל ידיו טהורות וס' טבל דטהור ומ"ש מס' הניח דעירוב באו"ת וסי' שצ"ד והאריך בזה ואכמ"ל בזה ועי' לקמן סי' ק"י בכללי ס"ס מ"ש בדין סד"ר נגד אתחזק אי' והארכתי בזה יעוש"ה

(יא) מותר הכל. וכ' הט"ז ס"ק כ"ז הטעם דמה שינא ס נתבטל בס' ומה שנשאר בו הוי דם האברים שלא פירש ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק כ"ט שכ' דאם נפלה אח"כ לקדירה אחרת בפחות מס' יש לחקור מהו הדין ויראה לאסור דאין ברור שלא נשאר דם בחתיכה ונמצא אח"כ פי' ואוסרת הקדירה השני' עכ"ד ועי' בחו"ד ס"ק ט"ז שכ' דאם נפלה לקדירה אחרת לכאורה יש לאסור דאימר לא פלט הדם בקדירה הראשונה ופליט בקדירה שני' אמנם לפ"מ דקי"ל דאפשר לסוחטו דהתירא מותר מו' והטעם דכל אפשר לסוחטו נשאר רק טעם קלוש דבאי' אסור ובהיתר מותר כו' עכ"ד ועי' בבית יהודא מה שהשיג עליו במ"ש דהוי טעם קלוש ומ"מ פ' לדינא כהחו"ד מטעם אחר והאריך בזה ועי' ביד יהודא ס"ק י"ת שכ' דדבר זה הוא מחלוקת הראשונים דהרשב"א ס"ל דל"א דהאי' נפלט בהקדירה דכי מצאנו הגעלה באוכלין ופשוט דאף בבליעת היתר כן הוא אך מהרבה פוס' משמע כהטור סי' ק"ו דמסתמא נפלט האי' כו' והאריך בזה

סעיף יב (יב) ששהה ג"י. עי' בשבו"י ח"א סי' נ"ח שכ' להקל בשומן אווזות שלא הודח תוך ג"י משום דרכיך ולא נתקשה כו' עכ"ד ועי' הרמ"ג בח"ד ה"ק נ"א שכ' עליו דלא ידענא היתר ומנלן דו