יד אליעזר חלק א קכז

שכ' דמד' התוס' תולין ק"ל א' ד"ה תיתי שכ' דהו"מ למימר נמי תיתי מכלאים וטרפה מוכת בהדיא דטרפה חייב במתנות דמאי קא' מטרפה דאינו נכנס לדיר להתעשר הא באמת גם טרפה פטור ממתנות א"ו ס"ל דטרפה חייב במתנות וכ' ליישב עפ"ד התוס' שם קל"ו ב' ד"ה פרט שכ' תימא למטה מן הארכובה נמי אינה עוברת וכ' דשמא אה"נ דאינו נכנס לדיר להתעשר א"כ י"ל דכונת התוס' ע"ז דפטור ממעשר ומ"מ חייב במתנות כיון דבאמת אינו טרפה וסיים שהוא דחוק דלא הו"ל להתוס' לסתום ומשמע להדיא מדבריהם דטרפה חייב במתנות ועי' בהגהות מלא הרועים שם שכ' נמי ליישב כן וסיים שהוא קשה דהו"ל להתוס' לפרושי ועוד שהתוס' בעצמם לקמן שם כ' שזה דוחק כו' והניח בצ"ע ועי' בהגהות מראה כהן שם שכ' נמי ליישב כן דכונת התוס' על למטה מהארכובה וכ' דגם בתשובה מאהבה ת"א הק' כן ועי' בתוס' רע"א במשניות שם אות נ"א שהק' נמי קושי' זו וכ' דהא דנקטו בלשונם וטרפה אשגירות דלשנא וכ"כ בבנין ציון ח"ב סי' ק' וכ' דדעת הרמב"ם הוא דאי דעתו דטרפה חייב במתנות כ"ש דהו"ל לכתוב כן וכמ"ש בהל' ביכורים פ"י דראשית הגז נוהג בטרפה כו' ועי' בעה"ב שם ובתפארת ישראל בחולין שם מ"ש ליישב ד' התוס' הנ"ל והק' דמנ"ל לרש"י הך ילפותא והאריך כזה וכבר כתבתי דבכה"ג מצינו גבי שלות הקן ועי' בס' חקרי הלכות סי' ט"ו מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בעה"ב שהביא ד' התוס' חולין ס"ד א' ד"ה שאם רקמה שכ' דאצטריך בת היענה דס"ד ביצת טמאה מותר ודיוקא דלך ולא לכלביך הוי מוקמינן לאפרוחים טמאים כו' מוכח מדבריהם דדרשה גמורה היא ומיתורא דקרא קדריש וכ"נ גם במתנות לשיטת רש"י והק' ע"ז לשיטת רש"י ממנחות מ"ה א' גבי הא דאמר רבינא כהנים אצטריך לי' כו' וכ' ליישב וראיתי ברביד הזהב פ' שופטים סי' י"ח פ"ג ד"ה זובחי שהביא ד' הספרי הנ"ל וכ' אח"כ וז"ל ואני בעניי דן בקרקע אם איתא לא הוי הגאונים וגדולי המורים והרי"ף והרמב"ם והרא"ש משמטי ד' הספרי אלא מאחר דליתא בתלמוד לבר מהלכתא הוא גם משמעות הגמ' בחולין קל"ב האי מאת זובחי הזבח מאי עביד לי' ואוקמוה לכדרבא דדין הכהן עם הטבח והל"ל דמ"ל להך דספרי ובאמת הך דספרי כר"ש אתי כו' ואזיל לטעמי' דס"ל שחיטה שאינה ראוי' ל"ש שחיטה כו' אבל באו"ב שנה ד' ר"מ בלשון חכמים כו' ולטעמי' דריש ר"ש מזובחי הזבח פרט לטרפה אך הדין אמת בלא הספרי דממילא משמע מדתניא בתוספתא דחולין פ"ט השוחט לכלבים או לרפואה חייב משמע דעכ"פ חזי לאדם הל"ל רבותא אפי' טרפה דקאי לכלבים חייב ש"מ דפטור כו' עכ"ד ולא הביא הך דרשא דרש"י הנ"ל מונתן לכהן דאף דאינו מוכת מהך דרשא דספרי הנ"ל מ"מ מוכח מהך דרשא דרש"י הנ"ל דטרפה פטור ממתנות אף לר"מ דס"ל שחיטה שא"ר שמה שחי' וכנ"ל וגם מהך דרשא דספרי הנ"ל מוכח דטרפה פטור ממתנות אף לר"מ מהא דהזבח וכמ"ש בחוסן ישועות הנ"ל ומ"ש הרביד הזהב להוכיח ממשמעות הגמ' דאוקמא האי זובחי הזבח לכדרבא ולא קא' דמ"ל להך דספרי הנ"ל אין זה הוכחה די"ל דהגמ' ס"ל כהך דרשא דרש"י הנ"ל מונתן לכהן וכדדריש הגמ' שם קמ"א הנ"ל גבי שלוח הקן ומש"ה קא' דהזבח מבע"ל לכדרבא אך מה שהביא ראי' מהתוספתא הנ"ל השוחט לכלבים כו' היא ראי' נכונה אך מד' התוספתא דאח"כ שם משמע דטרפה חייב במתנות דאית שם השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר ושחי' עכו"ם פטור מן המתנות ומדקתני דוקא נבילה דבזה לא הוי שחי' כלל אפי' למאן דס"ל דשתי' שא"ר שמה שחי' דדוקא טרפה הוי שחי' שא"ר אבל נבילה לא הוי שתי' כלל ומדנקט התוספתא גבי מתנות ג"כ נבילה משמע דטרפה חייב במתנות וכ"כ במקמ"ח שם דכן מוכת מהתוספתא הנ"ל וצ"ל דהתוספתא לאו דוקא נקט נבילה דה"ה טרפה נמי וכדמוכח מרישא דתוספתא הנ"ל דאף טרפה פטור ממתנות וכן עיקר דטרפה פטור ממתנות וכמו שפ' הטור והמחבר וכן ס"ל להרמב"ם וכמ"ש באבן ציון הנ"ל וכ"כ בעה"ב דגם הרמב"ם ס"ל כן והאריך בזה ופ' כן וכן מסיק המקמ"ח שם גופי' דטרפה פטור ממתנות ופ' כן וכן עיקר לדינא ועי"ש עוד בעה"ב מ"ש להסתפק בדבר שאנו מתירים אם רשאי ליתן המתנות לכהן ממקום אחר דנוהג חומרא ולדידי' הוי טרפה א"כ אינם ראוים לו רק לכלבו ולא יצא ידי נתינה אם נתן לכהן זה דהא אינם ראוים אליו ולפי דרשת הספרי מאת זובחי הזבח למעט טרפה א"כ כל שלדידן כשרה לא משגחינן בכהן אף דלדידי' הוי טרפה כו' והניח בצ"ע ומד' רש"י הנ"ל מוכח כהפר"ח ס"ק י"א והכרתי ס"ק ו' דאפי' הוא טרפה מחר חומרא פטור ממתנות כיון דגם הכהן נוהג חומרא זו א"כ הוי לכלבו ובעי' ונתן לכהן ולא לכלבו אך מד' הש"ך ס"ק ג' מוכח דלא כהפר"ח שכ' דאפי' ספק טרפה פטור מטעם דמצי אמר לכהן זיל אייתי ראי' דלאו טרפה הוא ואתן לך והממע"ה עכ"ד ומדהוצרך לומר הטעם דיכול לומר אייתי ראי' כו' ותפ"ל כיון דאסור עכ"פ נוס' א"כ אינו ראוי לאכילה א"ו דס"ל דבאי' דרבנן כיון דמדאורייתא מחזי חזי וכשר הוא חייב במתנות וכ"כ בפרמ"ג בש"ד ס"ק ג' ובעה"ב ס"ק ב' דמוכח כן מד' הש"ך הנ"ל ועי' בתוי"ק שם ובחוסן ישועות בקו"א שם ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק ח' מ"ש על הפר"ח והאריכו בזה ועי' וביד אברהם מה שהק' על הפר"ת מסוכה כ"ג ב' ושבועות ל"א א' וחולין פ"ו א' ומד' הפר"ח עצמו בסי' ט"ז ובסי' כ"ת ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קצ"ד ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפר"ח שכ' דבהפריס ע"ג קרקע אינו חייב במתנות ועי' בפרמ"ג ובישוי"ע שם ובעה"ב שם ובחוסן ישועות שם. ובמנחת חינוך מצוה תק"ו אות א' מ"ש בזה ועי' עוד בישוי"ע ס"ק ב' שהק' בהשוחט את הבהמה אמאי חייב במחנות ניחוש. שמא ניקב הושט וטרפה פטור ממתנות וא"ל משום דאזלי' בחר רובא הא אין הולכין בממון אחה"ר וכ' ליישב כיון דמהני הך רובא דרוב בהמות כשרות הן לענין אי' שחי' מהני נמי לענין ממון והביא ראי' לזה מפדיון בכור כו' והיינו כד' הפלאה בספ"ק דכתובות ט"ו ב' ד"ה לא צריכא שכ"כ ולא ראה הישוי"ע ד' הפלאה שכבר הקדימו בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל' ס"ק י' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף ט (ד) לכהנת. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ט' ובפר"ח ס"ק י"ב שהביאו ד' הרמב"ם פ"ט מהל' ביכורים דחללה אין נותנין לה וכן הוא בסמ"ג עשין קמ"ב ועי' במנחת חינוך שם מ"ש בזה ועי' בחידושי רע"א ובחתם סופר חיו"ד סי' ש"א ובמנחת חינוך שם ובשאילתות שאילתא קנ"א בהעמק שאלה שם אות ב' מ"ש לענין כהנת והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף יא (ה) שאין מכירין עי' בפר"ח ס"ק ד' מה שהק' מחולין קל"ג א' דפריך הגמ' ולפרוס ידי' ומשני אנסי לי' עדנא משמע דבנשא"כ סני להודיע שהוא כהן וכבר קדמו בקושי' זו הדרישה והב"ח והט"ז ס"ק י"ד ועי' בפלתי ס"ק ב' ובעה"ב ס"ק ד' ובלב ארי' בחולין שם מיש ליישב קושי' זו יעוש"ה ועי' ביד אברהם מ"ש בזה: סעיף יב (ו) צלי. עי' בכרתי ס"ק ד' שהביא ד' התוס' פ' עד כמה כ"ז א' ד"ה אתי דמוכח דס"ל דהא דאמרי' למשתה ולגדולה כו' הוי דאורייתא יעוש"ה: