ויוסף שאול (אלישר) צד

לטעמיה דאמר ר' יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן, הרי לך בהדיא דס"ל אין ברירה לגמרי, ואפילו לכהונה אינו פוסל, ועוד הא אמר ר' יוחנן גם בתחומין אין ברירה דאמר וכבר בא חכם, ובתחומין שמעכב לילך למקום רבו לא שייך דבר שיש לו מתירין דהא קיי"ל ספק עירוב כשר, ולא שייך בי' דבר שיש לו מתירין בשרוצה לילך למקום החכם, עכ"ל. וכוונתו לדברי השאגת אריה דאי אין ברירה הדבר מוטל בספק וספק בדרבנן לקולא למה בעינן לבא חכם, הואיל ולא שייך כאן דבר שיש לו מתירין

ולא ירדתי לכוונתו היאך רוצה לדמות דין אין ברירה הנאמר גבי שותפין לדין אין ברירה דגט ועירוב, שהרי הא דכתבו התוס' גיטין מ"ז ב' גבי טבל וחולין מעורבין זה בזה דאי אין ברירה הדבר מוטל בספק, לאו דינא דאין ברירה גורם הספק אלא השותפות גורמת, דאין ברירה פירושו שהדבר לא הוברר מעולם לפיכך אם אמר לסופר כתוב לאיזה שארצה אגרש בו, הואיל ואין ברירה לא הובררה האשה מעולם ואין הדבר להתברר ונמצא שהגט לא נכתב לשום אשה מבוררת ואין כאן לשמה, והגט בטל ודאי ואין כאן שום צל של ספק, וכן גבי עירוב אם יבא חכם למזרח ערובי למזרח ואם יבא למערב ערובי למערב, הואיל ואין ברירה לא יתברר מעולם תחומו ואין עכו"ם קונה לו כלל הואיל ואין מסויים מקום תחומו ואין כאן צל של ספק, ולפיכך אמר ר' יוחנן וכבר בא חכם, לא כן באין ברירה הנאמר גבי חלוקת השותפין, דאפילו נאמר אין ברירה ולא הוברר מעולם חלקו של כל אחד מצד החלוקה שלהם, מ"מ עדיין הדבר מוטל בספק מצד השותפות דסוף סוף יש לכל אחד ואחד חלקו ושמא כוונו בחלוקתם כל אחד ואחד לחלקו, ואפשר ג"כ שהחליפו כל אחד חלקו ושמא החליפו מקצתם, וצד השותפות גורם שישאר ספק אם אין ברירה, ודברי השאגת ארי' שכתב דבריו באין ברירה האמור גבי שותפות נכונים ומוצדקים, ונמצא שקושית המג"א שהקשה על הרמב"ם מחבית על הא דעומד על המוקצה שצריך רשום במקומה עומדת

ובשו"ע או"ח סי' תצ"ז סי' י"ג: זמן שלשה (יונים מעיו"ט) ומצא שנים מותרין, ואפילו היו מקושרים ביחד מנתחי אהדדי (ב"י) וכתב הט"ז שם בטור לא כתב האי ואפילו מקושרים ביחד, והטעם משום דהש"ס ביצה י' ב' מסיק שנחלקו אמוראי בפירוש פלוגתא דרבי ורבנן אם הניח מאתים זוז מעשר שני ואח"כ מצא במקומם רק מנה, דחד מפרש שנחלקו רק אם המאתים היו מונחים בשני כיסים, דלרבי אמרינן אותו שמצא מעשר דאמרינן מנה מונח ומנה מוטל, ולרבנן הכל חולין הואיל ולא העלם לירושלים לא הפרידם זה מזה, לפיכך תלינן שנטלם מכאן להניח מנה אחרת של חולין במקומם, ולא דמי לזמן ג' ומצא שנים דאמרינן הני אינהו וחד מנייהו אזל דהתם גבי זימון עשויין לדדות תלינן דחד מנייהו אזל, אבל כאן המנה לא הלך מאיליו אא"כ נטלו ולפיכך הכל חולין, וחד מפרש שנחלקו בשני כיסין קשורין דלרבי מנה מונח ומנה מוטל ולרבנן הכל חולין אבל באינם קשורים אפילו לרבנן מנה מונח ומנה מוטל, ולא דמי לזמן ג' ומצא שנים דמותרים אפילו במקושרים לרבנן משום דמנתחי אהדדי, ולא הוה להטור הכרעה בדבר אי. הלכה כמ"ד בב' כיסין שאינם קשורים מחלוקת. או דוקא בקשורים, משום בספק מוכן דקיי"ל דאזלינן לחומרא, י"ל דילמא הלכה כמ"ד בב' כיסין שאינן קשורין מחלוקת ובזימון מותר לרבנן משום דעשוי לדדות, אבל בגוזלות מקושרים