ויוסף שאול (אלישר) צא

דעתו עליו שכיון שפדה אותו בעיו"ט הרי הכינו ליו"ט ואף אם נניח שפדה אותו איזה ומים קודם יו"ט (או משום גזרה שמא ופדה אותו איזה ימים קודם יו"ט ויראהו לחכם ביו"ט) ובאם נאמר שלהבא הוא פדוי יחול הפדיון ביו"ט בזמן שהחכם יתיר את מומו, והיתי אני הדל מסופק לפרש כן משום שראיתי להגאון רע"א ז"ל בתשובתיו סי' קנ"ט דכתב לאסור באופן כזה שיחול ההקדש או הפדיון ביו"ט, וכבוד רא"ג כמוהר"י עדס שליט"א הראה לו ספר בכורי יעקב לרב חביבא הגאון ר' יעקב זריהן שליט"א שהביא סברת רע"א שאוסר בסי' קנ"ט הנז' והחולק עליו להתיר הגאון תורת חסד בסי' י"ג י"ד וראיתו להתיר מכח קושיתו של הצל"ח הנ"ל וכתב וז"ל אבל אם נימא דשרי להקנות או להקדיש מעיו"ט שיחול ביו"ט משכחת לה שפיר הכא באופן שלא יהא אסור רק משום ראית מומין ביו"ט דיפריש הפדיון מעיו"ט שיחול למחר אם יפול בו מום ויתירנו החכם ובכה"ג איצטריך לאסור משום ראית מומין וכו' יעי"ש, ויש להעיר ע"ד התו"ח דמי הכריחו לאוקמה בכה"ג שהפדיון יחול ביו"ט בכדי לאסיק התר לדינו ואמאי לא אוקמה כמ"ש כת"ר שליט"א שפדה אותו לחלוטין מעיו"ט ושיחול הפדיון למפרע, אבל צ"ל דלא חל פדיון טרם שהחכם יבקר את המום קודם הפדיון ואחר שיקבע את המום למום קבוע חל הפדיון אבל קודם שיבדוק אותו החכם לא חל הפדיון די"ל דבעת שפדה אותו לא היה עדין מום קבוע ולא היה ראוי לפדותו וראייתו מאותה סוגיא שכת"ר הסתמך עליה והוא דיש לדקדק בשיטת הש"ס דאמאי קבע בעית פנחס אחוהי דשמואל אחר מימרא דר"נ "והוא שיהיו משולשין" דאיזה קשר יש לבעיא זו עם דברי ר"נ כיון דבעיא זו שייכה גם בכל בהמת קדשים שפדו אותה ולאחר זמן קבע החכם את מומה למו"ק אי אמרינן למפרע הוא פדוי או מכאן ולהבא, זאת ועוד במה שקרא עליה שמואל פסחים בזזו כאילו הופתע מר שמואל מבעיא זו שהדבר הוא מוזר שלא היה עולה על הדעת ספק כזה עו שקרא עליו פסחים בזזו, אבל הנ"ל דספיקי של פנחס הוא שייך דוקא במום כזה של מים קבועים שכבר בדק אותו החכם פעם ופעמים ובשלישית ראה החכם אותו המום עצמו שלא נשתנה מיום הראשון וכשהחכם קבע אותו למו"ק היינו שמיום הרא' כבר היה קבוע ועלה נסתפק פנחס אי למפרע הוא פדוי או להבא כיון דמום זה לא משתנה אלא דיוכל להתרפאות וכשבא הזמן ולא נתרפא ז"א שמיום שנפל בו המום היה קבוע וע"ז באה הבעיא של פנחס אי למפרע הוא פדוי או להבא וכיון דרק באופן כזה י"ל למפרע הוא פדוי לזה קרא עליה שמואל פסחים בזזו דבאופן אחר אין צד לומר למפרע הוא פדוי

וסיעתא לדברי דגם הרמז"ל בפ"ב מהל' איסורי מזבח הל' ט"ז קבע הלכה בספק זה אחר הלכת מים קבועים שנבדק בג' זמנים דיש קשר להלכה זו עם ההלכה הקודמת

ולעיקר קושיתו של הצל"ח נ"ל לומר דהרמז"ל נקט טעם האיסור היותר חמור שאיסור מוקצה הוא אסור מצד עצמו אבל איסור פדיה ביו"ט הוא משום גזרה דדמי למו"מ דאם עבר עליו מה שעשה עשוי כמו שפסק מרן באו"ח סי' של"ט לא כן במוקצה.