ויוסף שאול (אלישר) פט

עוד רצה כת"ר שליט"א להביא ראיה לס' הב"ח מכח מה שהוקשה לו על סה"ת דמאחר דאית ליה בדין יי"נ סברא דסלק וכו' אמאי אצטריך בדין זיתים וענבים שנתרסקו להתיר שתית היוצא מהם בשבת ואין בו משום דשיל"מ כיון דלא ניכר איסורו שדין זה הוא מחודש שלא הוזכר בגמ' ותי"ל דהא דדשיל"מ הוא דוקא במב"מ וא"כ הרי יש להתיר כאן מחמת הזגין והחרצנים דחשיבי מין אחר ומשום טעם דסלק כס' השואל באו"ז

וכמו שאמרתי כתלמיד הדן לפני רבו נראה לפקע"ד דמעיקרא קושיא ליתא. א. דטעם המחודש הזה מועיל להתיר אף במקום שאין חרצנים וזגים מעורבים בו, דומיא דזיתים שאין דבר אחר שאינו מינו מעורב בהם ועובדא דסה"ת מיירי בהכי דהוא כתב ואפילו לא נתרסקו מע"ש מראה שלא הספיקו להתרסק בע"ש, ל"כ בעובדא דהשואל באור זרוע דהענבים היו מזמן בתוך הגיגית כמבואר בשאלה ובודאי דנמצא שם גם זגים וחרצנים מלבד הענבים שמהם זב היין (דהם לא מועילים להתיר דא"כ אמאי קאמר רבא חמרא חדתא בעינבי במ"ש נימא סלק את מינו והענבים רבים עליו ומבטלו אלא ודאי דהענבים הזב מהם היין לא חזו להתיר) וכלשון הטור שכתב בסי' קכ"ג ואם יש בגיגית יין צלול וכו' והיינו לומר דאף שאין חרצנים וזגים מותר

ב. דמטעם זה יש להתיר אפילו לכתחלה לתת ענבים בתוך היין שיתרסקו בכדי לשתות היין בשבת כמ"ש המ"א בשם הב"ח בסי' ש"כ ואם היה ההיתר מטעם סלק בודאי דלא היה מתיר לכתחלה ואף שהט"ז חלק עליו

ג. טעם זה דלא ניכר איסורו הוא יותר חזק דאעיקרא אין בו שום אסור ומצד עצמו מותר, ל"כ בטעמא דסלק צריכים אנו להחזיק בו אסור ולתלות ההיתר במי שאינו מינו ואולי דלזה כיונו המרדכי והלבוש שדייקו בלשונם וכתבו ולא דמו לדשיל"מ ולא כתבו ולא הוי דשיל"מ דר"ל דמעיקר לא חל בו איסור שיהא בו דומה לדשיל"מ

ד. יש לי לומר מסברא אם תתקבל לפני כת"ר והיא מאחר דס"ל טעם זה דכיון דאינו ניכר לא שייך בו דשיל"מ וכמ"ש המרדכי דסופ"ק דשבת ונסתיע מדין עצים שנשרו בתנור ביו"ט וכו' וכתב עליו הבגדי ישע שדין ענבים שנתרסקו וכו' דומה לדין עצים שנשרו משום שבשעה שמתהנה אין האסור בעין ומה שהוה בעין קודם זה בע"ש אין קפידא דעדין לא הגיע זמן איסורם וכו', כמו"כ כיון דלא ניכר אסורו אין לומר סלק ושאינו מינו רבה עליו

ומה שהקשה על הפ"ח שהסתפק בדברי הט"ז בזמן שהט"ז כתב בפירוש ביו"ד סי' חל"ק וכו' וכת"ר שליט"א דרש ק"ו וכו' לפי קע"ד נ"ל לחלק דבגת שדרך בה עכו"ם כבר כבד הגת כראוי ולא נשאר שום דבר איסור בעין ולזה לא חייבוהו לחפש אחר החרצנים הנטמנים משום דאין כונתו לבטל, ל"כ בחיטים המצומחים דהם לפניו בעין זה י"ל דנקרא מבטל איסור לכתחילה ומה שהתיר באו"ח סי' פ"ד בנמלים שנפלו לתוך הדבש הוא אחרי שיסנן את הדבש ויוסרו הנמלים וכן בדין חטים המתולעים שהתיר היינו מטעם שהתולעים בורחים בעת הטחינה ל"כ בחיטים המצומחים שהאיסור הוא בעין אין להתיר משום דהוא טורח

ועל הלכה שכ' הטור בסי' ש"ך בשם בעה"ת שאם יש בגיגית יין צלול שיוצא מע"ש. מותר שכל יין ויין היוצא בשבת מן הענבים מתבטל ברוב וכו' ק"ל ממה דאיתא במס'