ויוסף שאול (אלישר) פח

ביה חמרא דמאי איריא חמרא דאפילו מיא לשתות אסור דזה נקרא מתכוין וחמרא בי"כ ובי"כ לא מתבטל דהוי מב"מ דאסור במשהו וי"ל דנקט חמרא לפי המסקנא דיי"נ בזה"ז הוי בששים, ועוד י"ל דמסתמא נותן לתוכו יין ע"ז כתב דאסור וה"ה שאר משקין ורוצה אני להסתמך בפירוש זה דהבטול ברוב הוא על המים ואפר מדקבע את סעיף זה דגת שדרך בה עכו"ם אחר סעיף הקודם בדין ניגוב הגת שהוא במים ואפר

נבוא עתה לקושיתו ע"ד התוס' במס' ע"ז דנ"ו ע"ב ד"ה אבל וכו' בתירוצם הב' דהכא מיירי כגון שיש הרבה יין ביחד בגת והו"ל מב"מ במשהו ע"כ, וכת"ר שליט"א הקשה דמה מועיל מה שיש בה הרבה יין בגת דמ"מ הוו הענבים שבגת מבש"מ והדרא קושיא לדוכתה נימא סלק וכו' והאמת אגיד דכשלמדתי מס' ע"ז עמדתי ע"ד התוס' אלו ודקדקתי במלת ביחד שכתבו וביארתי שהיין כשהוא הרבה ביחד במקום אחד והענבים הם נפרדים מהיין ס"ל להתוס' דלא אמרינן מתבטל בש"מ וראיתי סברא זו הובא בב"י סי' קכ"ו ד"ה כתב הרשב"א וכו' דהשואל סבר כיון שהשמרים הם עומדים כמו נד אחד לא מבטלין את האסור אף דהרשב"א דחה סברה זו דכתב שאפילו שהחתיכות עומדות לבד בפ"ע מבטלות את האסור יוכ"ל דהתוס' ס"ל כסברת השואל אבל זה הוקשה לי ע"ד התוס' הללו שכתבו דמה שכל מה שבגת אסור היינו משום טפות היי"נ שנפלו לתוך הגת דאמאי יאסר היין שבגת הרי לקמן ד' ע"ג ע"א אמר ר"א אמר ר"י צרצור קטן אפילו כל היום כולו קמא קמא בטיל כיון דהוי אסורא לגו התירא והכא נמי נימא הכי ואולי י"ל עפ"י מש"כ התוס' שם בד"ה כי אתא רב דימי וכו' בסוף דבריהם וז"ל וי"ל דנפל בפעם אחת בקילוח אחד דלא אמרינן קמא קמא בטיל אבל הכא שנפלו טיפה אחרי טיפה מותר דאמרינן קמא קמא בטיל עכ"ל, א"כ י"ל דהכא בגרגותני אעפ"י שהם טפות אחדות שנפלו לתוך הגת כיון דנפלו בקילוח אחד לא אמרינן קמא קמא בטיל, ועם שתם אנכי ומכיר ערכי עכ"ז לא אוכל התאפק מבלי לשאול מדוע התוס' וכל הגאונים הראשונים לא פירשו דברי ר"ה דאמר דאם החזיר גרגותני לגת ר"ל שהחזיר כל שבגרגותני לגת היינו ששפך מה שבתוכו מיין וחרצנים לתוך הגת ולזה כל מה שבגת אסור ובדברי ר"ח י"ל דמפרש כן דכתב וז"ל פי' גרגותני וכו' כדי להחזיר לגת החרצנים הזגים וכו' ואם החזירו הכל נאסר יעי"ש, ובדפדפי בס' תמים דעים ראיתי בסי' ק"ה דכתב וז"ל אבל החזיר גרגותני לגת וריקן שם החרצנים והיין שבתוכו אסור כל מה שבגת מפני שחרצני הגורגותני נאסרו מפני יי"נ שבבור ע"י ניצוק או ע"ו חיבור כדמפרש ואזיל וחוזרים החרצנים ואוסרים כל מה שבגת עכ"ל ושמחתי ש"ר שזכיתי לדעת עליון

אבוא עתה אל קושית כת"ר על האו"ז וז"ל וכיון שכן תמוה מאד והרי להלכה נקטינן ודאי דהא דדשיל"מ לא בטיל הוא אף בדרבנן וא"כ מה שקלו וטרו שם בין בשאלה ובין בתשובה אם מין במינו בטיל אף בדרבנן או לא ותי"ל דהוא דשיל"מ וצ"ע ע"כ, ויסלח נא לו כת"ר אם אומר שעל השואל אין לו לתמוה כיון דהוא הזכיר בדבריו דאף אם בדרבנן לא בטיל אמרינן סלק וכו' והוי מבש"מ ואין שייך לומר דשיל"מ כ"א במין במינו אבל קושיתו היא חזקה על המשיב דלא נגע בדין זה דשיל"מ לע"ד לחומר הנושא נוכ"ל דהוא סבר כיון דלא ניכר האסור קודם שנתערב אין אומרים בזה דשיל"מ ולא חש להזכירו כיון דהוא התיר ואולי במקום אחר גילה דעתו בזה