ויוסף שאול (אלישר) פז

אמר

המחבר

"גת שדרך בה עכו"ם כשבא ישראל לנגבה מכבד כדרכו ואין מחייבין אותו ללקט חרצנים" וכתב ע"ז הט"ז בס"ק י"ד וז"ל: בב"י בשם רבנו שמשון מסיים בזה דאין זה מבטל איסור לכתחלה שלא נתכוין לבטל עכ"ל, וכת"ר שליט"א תמה עליו דכיון דדעת המחבר דגם ביי"נ בזה"ז מין במינו במשהו היאך דורך אח"כ הישראל יין וקי"ל דגם בדיעבד לא בטיל הואיל דאסירי במשהו וכתב שהחק"ל הרגיש בזה והניח בצ"ע עכ"ל

וראיתי בחק"ל שאחרי שהקשה קושיתו הנז' כתב וז"ל ועוד קשה לרבנים אחרונים להש"ך וכת דעימיה דאסרו בבלע משהו שלא לבטל לכתחלה, א"כ איך בכאן שתקו והודו לו דלדידהו יש לאסור כי על כן התר השו"ע בזה צא"ת

ועוד כתב ובעיקר דברי הר"ש ז"ל שכתב דטעם מתניתין דמגורה דאינו מתכוין לבטל ומיהו כוס שפינה ממנו יי"נ לא שרי למירמי ביה חמרא אע"ג דתנן גבי חבית תרומה לא חייבוהו לטפח וכו', ל"ד דההוא לא איירי ברוצה לתת לתוכה חולין וכו', וקשה דלטעם שכתב דאינו מתכוון לבטל והדחיה דחלוקה דחבית תיקשי מסיפא דתני ונוטף ג' טיפין ונותן לתוכה חולין ותו מאי ראיה מתרומה ליי"נ שאוסר במשהו וכו' ועי"ש, וכ"כ ראיתו להרב מטה אהרן כלל ערך "אין מבטלין אסור לכתחלה" אות יו"ד שהעתיק דברי הר"ש ז"ל והקשה עליו כיון דסבר דדין יי"נ ותרומה שוין אמאי לא פשט דין כוס יי"נ שפינהו מסיפא דמתני' המערה וכו' והניח בצ"ע

ואני כתלמיד הדן לפני רבותיו אמינא גברא רבה חזינא תיובתא לא חזינא דכל הרעש שהרעיש על השו"ע ועל הכל איך הגאונים כהש"כ וכת דיליה עברו בשתיקה והודו לו הוא משום שהוא הבין בדברי הר"ש והשו"ע ז"ל דהבטול הוא ישר ברוב הענבים והיין שידרוך הישראל אח"כ, שזה הוא מב"מ, אבל אחהמ"ר מכבוד גאונתו לא כן לפיקע"ד כוונתם דהם כתבו כשיבוא לנגבה והיינו במים ואפר [ואף דהחרצנים נשארו בעין האפר כבר פגם את טעמן כמ"ש השו"ע יו"ד סי' צ"ג] כדכתב בסעיף הקודם דזה הוי מבש"מ תכבד כדרכו קודם הניגוב דאף אם ישארו חרצנים בגת וע"י הניגוב יפגמו ויתבטלו לא חייבו ללקט החרצנים משום דאין כוונתו לבטל לכתחלה ודין זה דמאחר שעשה מה שראוי לעשות ואין מחייבין אותו לטורח גדול נקרא אינו מכוון לבטל לכתחלה למד הר"ש מדין מגורה דקתני מכבד כדרכו דלא חייבוהו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא נותן לתוכה חולין דכיון דאין לו דרך אחרת נקרא אינו מתכוון, אבל כוס יי"נ שפינהו אם יתן לתוכו יין נקרא מתכוון כיון דיש לו דרך אחרת לשכשכו במים כדפסק השו"ע בסי' קכ"ג סעיף י"ב ואם לא עשה כן נקרא מתכוין והוקשה לו מדין חבית שנשפכה דהתם יש לו דרך אחרת והוא להרכינה עד שיטיף ממנה טפין וקתני דאינו חייב לטפח וס"ד דיתן לתוכו חולין אפי' שעדין נשאר בה שמן עד כדי שיכול לטפח ותירץ ול"ד דהתם אינו רוצה לתת לתוכו חולין אלא משום איבוד תרומה נגעו בה אבל מסיפא דמערה מכד אל כד דכבר הרכינה עד שנטף שלשה טיפין זה ודאי נקרא אינו מתכוון כיון דאין לו דרך אחרת ודמיא לדין מגורה דה"ז נותן לתוכו חולין ולא עלה על דעתו של הר"ש לדמות תרומה ליי"נ ובזה סרו כל תלונותיו של החק"ל תפוחין והרב מטה אהרן אלא דזה קשה בדבריו של הר"ש דכתב לא שרי למירמי