ויוסף שאול (אלישר) פו

משא"כ ברירת חטים המצומחים דכוי ודאי טירחא יתירא וצריך זמן רב ללקט את כל החטים אחד אחד אפשר דבכה"ג לא חשבינן לי' כאפשר לעשות בענין אחר עכתו"ד

אבל באמת פלא גדול הוא איך נעלם מהם דברי הט"ז עצמו שכתב כאן וז"ל: ואין קושיא מזה על מה שכתבתי בסי' קל"ז סעיף ב' והיכא דאפשר בענין אחר הוי כמבטל איסור לכתחלה דה"נ כמו אי אפשר בענין אחר דאחר שכיבד אותו כראוי לא הטריחוהו עוד לחפש אחר החרצנים שאינם בעין לפנינו דכל כמה שהוא בעין אזיל לי' ע"י הכבוד עכ"ל, וא"כ הרי הדברים ק"ו ומה התם שאין זה כ"כ טורח גדול לכבד היטב את הגת ואפי"ה הואיל וטריחא לי' מילתא לא חשיב כמבטל איסור לכתחלה וא"כ כ"ש בדין הרמ"א שאין לך טורח גדול מברירת החטים המצומחים דחשיב ודאי כאי אפשר בענין אחר ומותר שפיר לטוחנם כמו שהם אף לכתחלה

עוד דבר חדש יש ללמוד מכאן דהנה הנו"ב בחיו"ד סי' כ"ו וכן בתנינא חיו"ד סי' נ"ו נ"ז העלה שטה חדשה דהא דאמרינן דהיכא שאין כוונתו לבטל מותר שפיר לבטל גם לכתחלה הוא דוקא בדבר שכבר נתערב משא"כ לערב לכתחלה משהו בעין אע"פ שאין כוונתו לערב רק להשתמש בכלי אסור והביא ראי' לדבריו מפסק הרשב"א המובא ביו"ד סוף סי' צ"ט ועיי"ש שהביא עוד כמה ראיות לזה, אבל באמת הוא תמוה, דלהדיא מבואר איפכא ברשב"א בתשו' סי' רכ"ג שכתב אהא דמגורה שפינה ממנה תרומה דתנן שאין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת וז"ל: והר"מ במז"ל נראה שפירשה בתרומה דאורייתא וכן נראה דעת מקצת מרבותי ז"ל ולדעתם אפי' נמצא משהו בעין וכענין גרגירי תרומה שכמגורה וטיפות שמן שבכד שאין דרכן של בני אום ללקט ולטפח מבטלין לכתחלה וכן כתבתיה אני בפרק המוכר את הספינה עכ"ל, וא"כ הרי להדיא דמותר שפיר לבטל גם משהו בעין כשאין כוונתו לבטל אלא להשתמש עם הכלי, ומה שהביא ראי' לדבריו מהרשב"א שבסי' צ"ט עיין בהגהות נחלת צבי סי' פ"ד סעיף י"ג שדחה לראיתו וכתב דאדרבא נשמע שם מהרשב"א דסובר שפיר דגם משהו בעין מותר לבטל לכתחלה ונמצא שדברי הרשב"א לאו סתראי נינהו

ובעיקרא דמילתא דנקטינן דבכה"ג שאין כוונתו לבטל אין בזה משום מבטל איסור לכתחלה ראיתי בבית מאיר ליו"ד סי' ס"ד שנתן טעם לזה דהוא משום דקיי"ל כשמואל דפסק בבכורות ל"ד כרבי שמעון דאף אם כיוון להקיז במקום שעושה מום מ"מ כיון שאין כוונתו למום מותר, וה"נ גם כאן שרי משום דהוי דבר שאינו מתכווין עכ"ד ותמיהני לפי"ז מדידי' אדידיה דהוא עצמו מאריך בסי' צ"ט ומוכיח מהתוס' בפסחים ל' ע"א שהקשו אהא דפריך הגמ' ולישהינהו עד אחר הפסח מהא דתנן אין מבטלין איסור לכתחלה דמוכח מזה דס"ל להתוס' דאסור לבטל אף בכה"ג שאין כוונתו כלל ליהנות מן האיסור המתבטל ועיי"ש דנחית לחדש דאליבא דרב דסובר דמין במינו לא לא בטיל שפיר סברין דאיסורא דאין מבטלין הוא מה"ת ומיישב בכך את הסוגיא דהתם דאזיל אליבא דרב וא"כ פלא גדול הוא איך לא זכר מה שכתב הוא עצמו דעיקר ההיתר הוא רק אליבא דשמואל דספק כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר משא"כ לרב דסובר דאין הלכה כר"ש בגרירה שפיר אסור לבטל אף בכה"ג שאינו מתכוין לבטול האיסור.