ויוסף שאול (אלישר) פה

מבעל סה"ת ז"ל וכיון שכן צ"ע מפסק השו"ע או"ח סי' ש"כ סעיף ב': זתים וענבים שנתרסקו מערב שבת משקים היוצאים מהם מותרים ואפי' אם לא נתרסקו מע"ש, אם יש יין בגיגית שהענבים בתוכה אע"פ שהענבים מתבקעים בשבת בגיגית מותר לשתותו בשבת שכל יין היוצא מהענבים מתבטל ביין שבגיגית, ומבואר שם דהטעם הוא דאע"ג דדשיל"מ לא בטיל אפי' באלף, מ"מ שאני הכא שלא הי' האיסור ניכר כלל קודם שנתערב, והנה גם שורש דין זה הוא מבעל סה"ת וא"כ הרי קשה לכאורה מדידיה אדידיה דמה טעם הוצרך כאן לחדש דין חדש שלא נזכר כלל בגמ' ותפ"ל דהא דדשיל"מ לא בטיל הוא רק במינו, וא"כ הרי יש להתיר כאן מחמת החרצנים וזגים דחשיבי מין אחר ומשום טעמא דסלק כסברת השואל באו"ז וכמו שהוא עצמו ז"ל סובר כמותו לענין יין נסך וע"כ צ"ל דדוקא התם הוא דמתיר משום דמסתמא לא לא נשארו בגת כי אם טיפין מועטין משא"כ בהל' שבת דמיירי שפיר גם בכה"ג שיש שם הרבה יין לכן הוצרך שפיר לחדש דלא חשיב בכה"ג דשיל"מ

ומדי דברי בזה הנני להעיר על מה שראיתי באגלי טל מלאכת דש אות י"ז באו"ק פ"ג שכתב: ונפלאתי על מ"ש הרב מלאדי זצ"ל בשו"ע שלו סימן ש"ה דחלב הנולד בשבת בטל ברוב עיי"ש ולענ"ד נראה ברור דלההיא שעתא נעלם מהגאון ז"ל כוונת הרב, דז"ל שם: ובכלל גזירה זו הוא ג"כ החלב שנחלב בשבת שהוא ג"כ משקה הנולד בשבת וכיון שאסור באכילה אסור גם בטלטול ואף אם חלבה לתוך האוכלין שאין על החלב תורת משקה אעפי"כ אסור עד הערב אם לא נחלב מיד בכניסת השבת אלא לאחר זמן בענין שאפשר שרוב החלב שבדד הוא נולד שם בשבת שאותו החלב שניתוסף בה בשבת הוא מוקצה עכ"ל ומלשון זה שכתב דטעם האיסור הוא מפני שאפשר שרוב החלב שבדד הוא נולד, גרם לו לטעות בכוונתו ולפרש שהוא ז"ל אינו מצריך כלל ששים אלא סובר דכיון דרבנן הוא שפיר בטיל דרובא, אבל באמת אינו כן, חדא דא"כ מאי איריא רובא דאיסורא ותפ"ל: דמחצה על מחצה נמי אסור ועוד דלהדיא כתב הרב ז"ל בסי' ש"כ סעיף ד' וז"ל: זיתים וענבים שנתרסקו מבעו"י משקין היוצאים מהם בשבת מותרין אע"פ שהענבים מתקבעים בשבת ויוצא מהן עוד יין שכל מעט יין היוצא מהענבים בשבת מתבטל בששים בהיין שהיה כבר בגיגית עכ"ל, הרי להדיא שגם הוא ז"ל מצריך שפיר ששים אף בדרבנן, וטעמא דשרי התם בחלב אי ליכא רובא דאיסורא היינו משום דלענין החלב שניתוסף בדד בשבת אמרינן קימעא קימעא בטיל וכדנקטינן דרק באיסור דאורייתא חוזר וניעור משא"כ בדרבנן אינו חוזר וניעור ושרי שפיר עד רובו וכדתנן בהערל דף פ"ב ע"א נתן סאה וכו' עד רובו

ומדברי הט"ז דיו"ד סי' קל"ח דאיירינן ביה איכא למשמע מיניה הלכתא גבירתא דמספקי בי' רבוואתי, דהנה הט"ז ביו"ד סי' צ"ט סק"ז ובקל"ז סק"ד כתב דאף שמבואר בסוף סי' פ"ד דבכה"ג דלא קא מכוין לבטול האיסור מבטלין שפיר גם לכתחלה מ"מ היינו דוקא כשאי אפשר בענין אחר משא"כ אם אפשר בענין אחר חשיב שפיר כמבטל איסור לכתחלה ועפי"ז השיג הפר"ח באו"ח סי' תנ"ג על דעת הרמ"א שם בסעיף ג' וסובר דלא שרינן לבטל את החטים המצומחים ע"י טחינה הואיל ויש תקנה לברר קודם הטחינה את החטים המצומחים, ועיין בברית אברהם סי' ל"ד ובשם ארי' חאו"ח סימן יו"ד שחדשו מסברא להסתפק דאפשר שהט"ז מיירי דוקא בכה"ג שאין טורח גדול לברר,