ויוסף שאול (אלישר) פד

ועפי"ז מובנים שפיר דברי התוס' וזו כוונתם דנהי נמי שהענבים חשובים שפיר לגבי היין כמין אחר, אבל מ"מ הרי אין הענבים והיין מתערבים יחד אלא שהענבים בולעים מעט יין ולכן תרצי שפיר דדוקא אם יש רק מעט יין אז תלינן שפיר שנבלע כילי בענבים, משא"כ כשיש ביחד הרבה יין דנמצא שאין הענבים יכולים אז לבלוע את כל היין האסור, בכה"ג לא מועיל כלל מה שהענבים הם כששים נגד יין האסור משום דבכה"ג חשבינן לענבים כאבנים המונחים שם בגת דאין בכוחם להעלות את האיסור ונמצא דממילא לא שייך כלל לומר בזה סברא דסלק ואתיין שפיר דברי התוס'

ועתה נשוב למה שהתחלנו דהנה עיקר דין זה דגת שדרך בה עכו"ם מקורו היא מהר"ש בפי"א דתרומות מ"ח ושם מבואר דאע"ג דבגת אין מחייבין אותו בלקוט החרצנים מ"מ כוס שפינו ממנו יין נסך לא שרי למרמי ביה חמרא למאן דסובר שיי"נ איסר גם בזה"ז במשהו עיי"ש, ולכאורה הוא תמוה דמ"ש יין שבגת מיין שבכוס, והרי תרוויהו דאיסורי נינהו ואסרי ודאי בכל שהוא אולם לסברת הב"ח הנ"ל ניחא דכבוד ונגוב הגת הוי ודאי לצורך דריכה ולכן כיון שנשאר רק מעט יין בגת אמרינן שפיר דכיון דבשעת דריכה איכא נמי חרצנים וזגים דחשיבי כמין אחר ובכוחם גם לבלוע את טפות היין שנשארו נמצא דאפשר שפיר להתיר בזה אף לשטת המחבר משום סברא דסלק ותלינן שהיי"נ נבלע בחרצנים, משא"כ בפנוי כוס אי הדר יהיב ביה חמרא מצא מין את מינו ושפיר אוסר מעט היין שנשאר בכוס את כל היין הבא לתוכו בכל שהו כדין יי"נ

ועיקר סברת הב"ח מצאתי שהיא גם תורתן של ראשונים ז"ל דהנה באו"ז בסי' תשנ"ה כתב שם השואל: כשדורכין יין בימות הבציר ופעמים מניחים גיגית מלאה ענבים דרוכים ובשבת זב מענבים אפי"ה נראה דשרי שפיר כל היין שבגיגית בשתיה בשבת משים דאפי' את"ל דגם בדרבנן מין במינו לא בטיל אפי"ה י"ל סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו היינו הזגים והחרצנים מבטלים אותם ושם בתשובה סי' תשנ"ו חולק ע"ז האי"ז וכתב דנהי נמי שהזגים והחרצנים בלעו מן היין וחסרו אותו מ"מ אי אפשר שהכל שתו ולא נשאר ממנו כלום ולכן אותו המיעוט שנשאר בעין אוסר שפיר את כל היין שבגיגית דמין במינו לא בטיל ואוסר בכל שהו אכתו"ד, והן אמנם שעיקר דבריו שם לא זכיתי כלל להבין דהא מדברי השואל שם מבואר דסובר שפיר בההיא עובדא דאיירי ביה דחשיב שפיר דשיל"מ עיי"ש והיינו מפני שאותן המשקין שזבו בשבת הרי יש להם היתר לאחר השבת וממילא צריכים ע"כ לומר שהוא ז"ל סובר דאף בכה"ג שלא היה האיסור ניכר קידם שנתערב ג"כ חשיב דשיל"מ ואפי' באלף לא בטיל, וכיון שכן תמוה מאד והרי להלכה נקטינן ודאי דהא דדשיל"מ לא בטיל הוא אף בדרבנן וא"כ מה שקלו וטרו שם בין בהשאלה ובין בהתשובה אי מין במינו בטיל גם בדרבנן או לא ותפ"ל דהו"ל דשיל"מ וצ"ע אבל עכ"פ דבר זה מיהו מבורר דמה שהחרצנים וזגים מועילים לבטל אח היין האסור היינו משום דאם יש רק מעט יין תלינן שנבלע כולו בחרצנים וזגים ולא נשאר ממנו כלום וכהב"ח

גם נראה להביא ראי' ברורה לסברת הב"ח שההיתר הוא דוקא כשאין הרבה יין בגרגותני ואז הוא דתלינן שהחרצנים בלעו את היין דהנה עיקר דין זה דמחמת החרצנים וזגים אמרינן סברא דסלק, הביאו כאן הטור