ויוסף שאול (אלישר) ח

טרוד הרבה לעסקי הקרבה וצריך ג' ימים וע"ז מקשה ומי סגי והתניא שואלים ודורשים וכו' דבכדי לדעת דיני הקרבן צריך ל' יום, אבל לפי' התוס' המובא ברש"י דלהקרבה לא זבין הבהמה עד שיחזור אחריה ג' ימים מאי מקשה משואלים ודורשים דהתם לא מדבר על קנין הבהמה, ועוד דקארי לה מאי קארי לה דהוא ידע דמשנתינו איירי בהקרבה דעל זה מקשה ומי בעינן כולי האי וכמו שהובא ברש"י "דחיישינן דזבין לה עכו"ם להאי בהמה לצורך אידו ג' ימים קודם לכן" וא"כ מאי מקשה ממתני' דד' פרקים דאיירי באכילה והיה לו להקשות תיכף ומיד ומי סגי בג' ימים להקרבה, ולא להמתין לתירוץ הגמ' הכא דלהקרבה וכו' כאילו היא אוקימתא חדשה מיהו לזה נראה ליישב דמעיקרא סבר דגם ההקרבה שלהם כיון שהיא לאכילה כמה דכתוב וקרא לך ואכלת מזבחו אשר חלב זבחימו יאכלו הרי היא כאכילה אבל כשתירץ התם דלאכילה וכו' הכא להקרבה ר"ל דאפי"ה אין לה דין אכילה אלא דין הקרבה, מקשה ומי סגי בג' ימים ולכל הפירושים ק"ל מאי מקשה משואלים ודורשים דפסח וכי כל הקרבנות הקרבים על גבי המזבח צריכים ל' יום בכדי שנדמה תקרובת ע"ז לקרבן פסח ואיך יתואר דכל הקרבנו' לא דמו לקרבן פסח רק תקרובת ע"ז מדמה אותה לקרבן פסח ואולי דמשום חומרא דע"ז אזלינן לחומרא וכיון דדין ג' ימים לא מצינו בשום קרבן והתנא ירד לתת זמן של ג' ימים א"כ נדמה אותו לפסח שצריך ל' יום וניזיל לחומרא ומתרץ דהטעם הוא משום בקור המומים. וראיתי לר"ח שכתב וז"ל בד' פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו הנה יום אחד די לנו להכנת המועד ופרקינן גבי יו"ט שלנו דאכילת שלמים לעצמו הוא דקא זבין סגי ליה בחד יומא עכ"ל ולא זכיתי להבין מה ענין שלמים בכאן וכי ערב ר"ה ויוה"כ יש בו שלמים

דף ו' ע"א גמ' והשתא דנפקא ליה מאתך להחיות זרע למה לו ממלת והשתא דקאמר מראה דקושיית הגמ' היא גם על מ"ד טרפה אינה יולדת והיינו דתיפוק ליה מאתך בדומין לך וכמ"ש התוס' דהכי דרשינן ליה במשה ולמ"ד יולדת גם בלא אתך קשה אליביה להחיות זרע למה לי כיון דאינו ממעט כלום ובכן אין מקום לקושיות התוס' אתך למה לי אלא דקושיית התוס' היא על תירוץ הגמ' ואפילו זקן וכו' דהכל ימעט מלהחיות זרע ואפילו זקן וסריס ואתך למה לי

דף ז' ע"א תוס' בד"ה הנשאל לחכם וכו' והא דאמרינן בירושלמי וכו' דלא שנוי בשום מקום הנשאל לחכם וכו' דלא אסרו אלא להתיר אחר אוסר וכו' עיון להרא"ש דהביא לשון ירושלמי חכם שטיהר אין חברו רשאי לטמא התיר אין חברו רשאי לאסור

דף י"א ע"א רש"י בד"ה ולא מדרכי האמורי אינה מדרכי האמורי לחוש ללא תעשה כמעשיהם עכ"ל קשה אמאי שבק מקרא שבגמ' ובחוקותיהם לא תלכו

תוס' בד"ה עוקרין וז"ל דבשלמא משום בל תשחית ליכא, עיין להרב לחם סתרים דהקשה וז"ל היכי אסיקו אדעתייהו לחלק ולומר דבשלמא בל תשחית התירו משום כבוד המלך אבל צער בעלי חיים אמאי ומאי אולמיה כיון דהאי לאו והאי לאו וכי היכי דניחא להו משום כבוד המלך לגבי בל תשחית ה"נ לגבי צער בעלי חיים יעו"ש אחהמ"ר אין מקום לקושייתו שדברי התוס' מפורשים שלא משום שנדחה הלאו של בל תשחית מפני כבוד המלך אלא שזה לא נקרא השחתה והביא דומיה דתכריכין לא כן בלאו צער בעלי חיים הוא עובר בלאו, ועיין בתירוצו שהוא דחוק מאד