ויוסף שאול (אלישר) עט

דנודע לנו זה מפני שראינו שנתעברה, והרב משפטי עוזיאל דחה דבריו גם בזה וכתב וז"ל וגם בזה ראיתי להגאון ראש"ל שכתב לפוטרה מימי הבחנה מדאמרינן כיון דדעתה לאיגיורי מנטרה נפשה ואם ילדה בגיותה צריכה הבחנה ודבריו צל"ע שנראים סותרים את עצמן שאם נאמר מכי יהבא דעתה לאגיורי מנטרא נפשא גם בילדה נמי דינה הכו דאימא כשילדה לא היה דעתה לאגיורי והוא כתב דמשכחת לה ששניהם מודים בכך, ואחהמ"ר אם מפיהם אנו חיים לא היו כותבים התוס' בלשון זה שידוע שנראה שהדבר ידוע ונגלה לכל שלא נתהפכו, ואם כדברי הגאון משפטי עוזיאל היה להם לומר אם הודו שלא נתהפכו ובכן מוכרחים אנו לבאר דבריהם כמ"ש הגאון מו"ז ז"ל דהיינו שילדה ועי"ז נגלה לכל שלא נתהפכו

ואנכי הרואה להגאון פ"מ בתשובה הנז' שביאר כן בכוונת התוס' וז"ל ולדידי פשט דברי תוס' הנז' שכתבו היכא דידיע לן או שהודתה שלא נתהפכה או שידוע לנו מפי הנסיון כגון שפעמים אחרות נתעברה וכיון שכן ידוע לנו שלא נתהפכה מכל וכל או שאינה יודעת להתהפך ע"ש, גם קשייתו הא' ודילמא כשנתעברה לא היה דעתה להתגייר קושיא זו יש להקשות על הגאון פ"מ בביאור דברו התוס' הנז' ואמאי אם ראינו שנתעברה צריכה להמתין אפילו לריו"ס דילמא כשנתעברה לא הוה דעתה להתגייר דהא עיקר טעמא של ריו"ס שא"צ להמתין הוא מפני דדעתה לאגיורי וטעם זה קאי גם למסקנא דגמ' ומשו"ה כתבו התוס' שם בסוגיא דלמסקנת הש"ס יוצאת בשן ועין צריכה להמתין ודלא כפירש"י כאשר ביאר הגאון פ"מ שם וע"כ צריכין אנחנו למשכוני נפשין לדברי הגאונים ז"ל והוא בהניח הנחה דכל גר וגיורת שמתגיירים ודאי חשבו על זה זמן רב שאין אדם מניח דת אבותיו ואבות אבותיו ולפתע פתאום הולך ומתדבק בדת אחרת ולכן זאת שבאה להתגייר וראינו שילדה מזה זמן קרוב מכמה חודשים ודאי מסתמא היה דעתה להתגייר מקודם והגרות לא נתחדש אצלה וכיון שראינו שנתעברה ודאי לא ידעה להתהפך וכמ"ש הפ"מ

עוד כתב מו"ז הגאון יש"א ברכה ז"ל שם אחרי שכתב לחלק בין ילדה ללא ילדה כתב וז"ל דבזה הורווח לנו גם לתירוץ השלישי שכתבו התוס' שם וז"ל ועוד אור"י דיש לחלק דלא מנטרא נפשה כלל כשמתגיירת עם בעלה כיון שכל הזרע מאותו איש אין חוששת להבחין וכו' עכ"ל. דאין כן נדון דידן שבעלה ישראל ולא דמי להתם דשניהם היו גויים ונתגיירו ביחד והכא בנדון דידן ודאי חוששת לעשות רצון בעלה ומשמרת את עצמה וא"צ הבחנה אם לא ילדה כלל עכ"ל. ולכאורה דבריו צריכים ביאור דכיון שיסוד חלוק התוס' דכיון שכל הזרע מאותו איש אינה חוששת להבחין מה יתן ומה יוסיף אם היה בעלה ישראל ומאי עדיפותא איכא בזה ואפשר דגר וגיורת כיון ששניהם היו גויים אין חוששין להבחין בין זרע קדושה לשלא בקדושה שאין יודעים להבחין ביניהם ומחסרון ידיעה אין חוששין להבחין משא"כ ישראל הנשוי עם הגויה כנדון השאלה מסתמא הישראל יודע לחלק בין זרע בקדושה וכו' וחושש להבחנה ומזהירה שתתהפך וגם היא חוששת לעשות רצון בעלה ומתהפכת, עוד יש להוסיף לבאר דבבעלה ישראל מסתמא אין רוצה שתתעבר ממנו הנכרית כיון דקיימ"ל דשפחה ונכרית ולדה כמוה ולכן כל זמן שלא ראינו שילדה א"צ הבחנה ג"ח דמסתמא היתה משמרת עצמה לעשות רצון בעלה שאין רוצה שיהיה לו ולד מן הגויה, משא"כ כשראינו