ויוסף שאול (אלישר) עו

דאשה מזנה מתהפכת אין לחוש לה משום עבור כדס"ל לריו"ס וכי תימא אכתי איכא למיגזר זנות אטו נשואין דקיימ"ל כר"מ דמחמיר בהבחנה וגזר קטנה אטו גדולה ע"כ הוצרך להוסיף משום דזנות לא שכיחא ולא גזרו בה רבנן ולא תקשי הלכתא אהלכתא דגבי קטנה פסקינן הילכתא כר"מ וגבי אנוסה ומפותה כריו"ס וק"ל, אלא דיש לתמוה על דברי הנמוק"י הנז' דאיך כתב דזנות לא שכיחא דהא מבואר בסוגיא הנז' דדוקא זנות קטנה לא שכיחא משמע הא דגדולה שכיחא וצ"ל דיש תרי מיני לא שכיחא זנות קטנה לא שכיחא לגמרי אבל זנות דגדולה שכיחא קצת אבל גם זה בסוג לא שכיחא וז"ש הנמוק"י משים דזנות לא שכיחא, ואע"ג דבגמרא פרכינן לשמואל זנות דגדולה דשכיחא ליגזור אין זה סותר דברי הנמוק"י משום דבגמרא השתא לא ס"ד דאשה מזנה משמרת עצמה שלא תתעבר וכיון דאיכא למיחש בה שתתעבר משו"ה פריך ליגזור וכפירש"י ותוס' שאין הכוונה ליגזור אטו אחרת אלא הכוונה משום עצמה ולהכי אע"ג דלא שכיחא כ"כ פריך ליגזור וקרי לה שכיחא לגבי קטנה דלא שכיחא כלל, אבל הנמוק"י לפי מסקנת הש"ס דאמרינן לריו"ס אשה מזנה מתהפכת וקיימ"ל כוותיה וליכא למיגזר בה משום עצמה אלא דקשה לנמוק"י דניגזור משום נשואין כדאשכחן דגזרינן קטנה אטו גדולה ע"ז יפה מתרץ ועוד דזנות לא שכיחא וק"ל

אלא דאכתי יש לתמוה על הרי"ף והרמב"ם ז"ל דאמאי דחו דברי שמואל מהלכה דכיון דאשכחן דשמואל אוסר באנוסה ומפותה גדולה ופליג אריו"ס הוה להו למיפסק כוותיה דהא בכמה דוכתי אשכחן היכא דאמוראי פסקי הלכתא אפילו כיחידאה קיימ"ל כוותיה דאמורא ולא ראיתי מי שהרגיש בקושיה זו (ולחומר הנושא נ"ל לתרץ דהרי"ף והרמב"ם הוקשה להם בפשטא דשמעתא דמאי משני הוא דאמר כריו"ס דהא לא אתי כריו"ס וכמ"ש לעיל לכן פירוש דשמואל הוה מפרש טעמא דריו"ס דמתיר בגיורת ומשוחררת כדמשני רבה דאשה מזנה משמשת במוך והוה ס"ד דריו"ס מודה באנוסה ומפותה דצריכה להמתין משום דהוה ממילא ואפשר שלא היה לה מוך וכדפריך ליה אביי וכי תימא כל ממילא מודה ריו"ס אבל במסקנא דאייתי אביי הברייתא דריו"ס מתיר באנוסה ומפותה ומתרץ אביי אשה מזנה מתהפכת נדחו דברי שמואל ושמואל לא הוה שמיע ליה ברייתא דאנוסה ומפותה ולכן היה מחמיר באנוסה ומפותה)

ובעיקר המחלוקת דתלמודין סבר דטעמא דריו"ס דמזנה מתהפכת והירושלמי ס"ל לפירוש הק"ע דכל זנות לא שכיחא נראה דפלוגתייהו תליא בעיקר טעם ההבחנה עיין יבמות מ"ב רב נחמן אמר שמואל אמר קרא להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך ועיין בברכ"י בשם הרדב"ז שם כתב דהרמב"ם פסק כסברת שמואל הנז' דהבחנה דאורייתא אמנם רבא יהיב טעמא אחרינא גזירה שמא ייבם וכו' וזה מדרבנן ע"ש וא"כ סוגיין ביבמות כשמואל דס"ל הבחנה דאורייתא כנז"ל וע"כ לא מצי לפרושי טעמא דריו"ס משום דזנות לא שכיחא כיון דהבחנה דאורייתא אין לנו להקל בה ובפרט דשכיחא קצת אבל הירושלמי ס"ל טעם הבחנה כרבא גזירה וכו' והוא מדרבנן ומשו"ה פירש טעמא דריו"ס משום דזנות לא שכיחא, ודברי הרא"ש הנז' הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא וז"ל בס"פ ד"א והרז"ה כתב כיון דמחמרינן בהבחנה כולי האי וכו' אבל גיורת ומשוחררת אפילו גדולה לא החמירו בהבחנה דידה לגזור זנות אטו נשואין אבל בנשואין אפילו גר וגיורת צריכים להמתין