ויוסף שאול (אלישר) עה

פ"פ וכיון דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן דהא עיקר טעמא של הרא"ש והרז"ה משום דגזרו זנות אטו נשואין וכמ"ש הרא"ש בס"פ ד"א ודוקא בזנות דפנויה דשכיחא גזרו בה כדאמרינן יבמות דף ל"ה זנות דגדולה דשכיחא ליגזור משו"ה נקט האי דינא בנאנסה תחת בעלה דצריכה להמתין דאפילו בכה"ג דלא שכיחא גזרו, ועוד אפשר לומר משום דכשנאנסה תחת בעלה ולא נבעלה תחילה הוה אמינא דא"צ להמתין משום דודאי מתהפכת כיון דאיכא חשש ממזרות חוששת הרבה ומתהפכת בלי ספק קמ"ל דאפי"ה צריכה להמתין, וגם מור"ם אע"ג דכבר כתב קודם זה דכל המזנות צריכות להמתין איכפל תנא לאשמועינן בנאנסה תחת בעלה וק"ל

ובביאור דברי הירושלמי הנז' ראיתי למרן חיד"א בברכ"י שכתב דרבי ירמיה ס"ל סברה אמצעית היכא דליכא חשש ממזרות תלינן במתהפכת אבל היכא דאיכא חשש ממזרות מחמירין ע"ש ולכאורה קשה אמאי לא פורש דרבי ירמיה ס"ל כריו"ס וריו"ס גופיה מודה דהיכא דאיכא חשש ממזרות מחמרינן ולמה ליה למימר דרבי ירמיה אית ליה סברה ג' לא כמר ולא כמר ונראה משום דראה מרן החיד"א להרי"ף ס"פ ד"א לא הביא תירוץ הירושלמי הנז' אע"ג דאיכא נפקא מינה לדינא וכמ"ש לעיל בשם הפ"מ על הירושלמי ע"כ הוכרח לומר דרבי ירמיה אות ליה סברא ג' דכיון דהרי"ף פסק כריו"ס ממילא נדחו דברי רבי ירמיה מן ההלכה עוד נראה משום דבתלמודין משמע לריו"ס אשה מזנה מתהפכת בודאי ולית בה ספיקא רק ר"י חייש שמא לא נתהפכה יפה אבל לריו"ס ודאי מתהפכת יפה וכיון דהכי הוא אין לחלק בין היכא דאיכא חשש ממזרות בין היכא דליכא משו"ה הוכרח הברכ"י לומר שרבי ירמיה ס"ל סברה אמצעית, עוד ראיתי להזכיר לפירוש של הק"ע דטעמא דרבי ירמיה כיון דזנות לא שכיחא לא גזור בה רבנן דהירושלמי פליג אתלמודין בתרתי חדא דלית ליה טעמא דמתהפכת כמ"ש לעיל שנית דמתלמודין משמע דזנות שכיחא דאמרינן ביבמות ס"פ ד"א דף ל"ה זנות דקטנה לא שכיח משמע דזנות דגדולה שכיחא וכן איתא בגיטין דף י"ז ע"א בסוגיא דמפני מה תקנו זמן בגיטין דר"ל ס"ל זנות לא שכיח משמע דלריו"ח זנות שכיחא וקיימ"ל כריו"ח ואף לר"ל דזנות לא שכיחא היינו בעדים והתראה וכמ"ש התוס' שם מיהו הירושלמי לשיטתיה דאיהו מהפך דריו"ח משום פירות ור"ל משום שמא יחפה וריו"ח ס"ל דזנות לא שכיחא ודרך אגב ראיתי להנמוק"י בס"פ ד"א שכתב שהאחרונים הסכימו לדעת הרי"ף דאנוסה ומפותה א"ל להמתין ג"ח ועוד דזנות דאנוסה ומפותה לא שכיחא ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן, ולכאורה אינו מובן למה הוצרך לטעם זה ולא הסתפק בטעם התלמוד אשה מזנה מתהפכת וראיתי בחידושי אנשי שם דהוצרך לזה משום דהיה מקום לחוש ולהחמיר דילמא לא נתהפכה יפה יפה ודבריו דחוקים דהך סברה היא סברת ר"י דריו"ס לית ליה הך סברה כמבואר בש"ס והרי"ף פסק כריו"ס אמנם אחר ההתבוננות נראה ליישב עפ"י מ"ש הרא"ש בשם הרז"ה לדחות דברי הרי"ף דכיון דקיימ"ל כר"מ דגזרינן באילונית משום הבחנה כ"ש דאיכא למיגזר באנוסה ומפותה זנות אטו נשואין ולא קיימ"ל כריו"ס בזה משו"ה הוצרך הנמוק"י להוסיף הך טעמא ועוד וכו' דאע"ג דבקטנה גזרינן אטו גדולה אבל בזנות לא גזרינן זנות אטו נשואין משום דזנות הוי מילתא דלא שכיחא ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן ומתרי טעמי יש להתיר באנוסה ומפותה דכיון