ויוסף שאול (אלישר) עא

ומשוחררת שאינן נשואות דכל החשש משום זנות וכבר למדנו מזנה א"צ להמתין וכמו שהכריח ה"ה פירושו בדברי הרמב"ם מכח קושיה זו וראיתי בדרישה שהביא, קו' הב"י וכתב דקושייתו תמוה ולא ביאר מאי דק"ל ונראה שלזה נתכוון, עוד יש להרגיש על תירוצו של מרן שכתב דלכן נראה שאפשר לומר דאע"ג דפסק הרמב"ם כריו"ס באנוסה ומפותה מ"מ בגיורת ומשוחררת לא פסק כוותיה אלא כר"י וההיא דהחולץ גר וגיורת צריכות להמתין כפשטא כר"י אתיא ע"כ, ולכאורה קשה לתירוצו דמאי טעמא אנוסה ומפותה א"צ להמתין משום דמשמרות עצמן, וגיורת ומשוחררת צריכות להמתין ולא אמרינן דמשמרות עצמן לכן נ"ל דס"ל למרן דאיכא לאפלוגי בין גויה לישראלית דבישראלית דמקפדת על הזנות ודאי שומרת עצמה שלא תתעבר משא"כ בגויה שאינה מקפדת על הזנות לא שייך לומר בה כ"כ משמרת עצמה ולהכי ק"ל למרן לפי' ה"ה אמאי השמיט רבינו דין גיורת ומשוחררת שאינן נשואות שא"צ להמתין ג"ח, אע"ג דכתב הרמב"ם דמזנה א"צ להמתין לא ילפינן גויה מינה וכאמור ואולי דמשו"ה הוצרך אביי לומר בשלמא גיורת כיון דדעתה לאגיורי מנטרא נפשה דכיון דגויים אינן מקפידים על הזנות ע"כ הוצרך להאי טעמא משום דדעתה לאגיורי וכו' ורבא ג"כ דמשני אשה מזנה משמשת במוך כוונתו דכיון דישראלית המזנה משמשת במוך גם גיורת משמשת במוך דדעתה לאגיורי ואביי לא הניחו לרבא לגמור דבריו עד דאקשי ליה וקושייתו מאנוסה ומפותה משום דלא הוה לה מוך וכפירש"י ומסיק אביי אשה מזנה מתהפכת היינו בישראלית משום דמקפידים על הזנות וגיורת ומשוחררת אע"ג דגויים אינן מקפידים על הזנות משום דדעתה לאגיורי מנטרא נפשה ויוצאת בשו"ע אה"נ דצריכים להמתין וכמ"ש התוס' ובהכי אתי שפיר תירוצא דמרן דהרמב"ם באנוסה ומפותה פסק כריו"ס משום דאשה מזנה מתהפכת ודוקא בישראלית אבל בגיורת ומשוחררת צריכים להמתין דעכו"ם אינן מקפידות על הזנות ולא אמרינן הך סברא משום דדעתה לאגיורי מנטרי נפשייהו וראייתו מההיא דהחולץ דגר וגיורת צריכות להמתין עד כאן

עוד חזיתיה לרב חביבי במשפטי עוזיאל בסי' הנז' שהביא דברי הריב"ש סי' רי"ז והקשה ע"ד וז"ל אולם בדברי ריב"ש אלו איכא למשדי נרגא שלענ"ד אין הנדון דומה לראיה דבהוחלפו נשותיהם כל אחד סבורה דמצוה עבדא ורוצה בהריון דאין אשה אלא לבנים אבל בפילגש כל אשה יודעת שהוא יושבת תחתיו באסור ובניה ממנה הם פגומים יש לומר בה שהיא מתהפכת ולא תצטרך הבחנה ואולם אעפ"י שאין ראייתו מכרעת נראה לקיים את דינו כוותיה ולא מטעמיה אלא מטעמא שכתבנו שכיון שהיא מיוחדת לו ובניה שממנו עליו מוטלים למזונם וטפולם אינה מתהפכת עכ"ל, נראה מדב"ק שהבין בכוו' הריב"ש שהביא ראיה מהוחלפו נשותיהם דכי היכי דהתם אינה מתהפכת משו"ה צריכה הבחנה הכי נמי בפילגש אינה מתהפכת וצריכה הבחנה וע"ז קשיא ליה למני"ר דאין הנדון דומה לראיה וכאמור ונוראות נפלאתי על דבריו שהרי הריב"ש דבריו מפורשים שכתב וז"ל דפילגש זו נראה שהיא אסורה וצריכה להמתין דכיון דהדבר ברור שאינה משמרת עצמה אפי' ריו"ס מודה דאסורה משום עצמה דהא לא פליג ריו"ס אמתני' דהתם שנים שקדשו וכו' והחליפו וכו' דקתני' סיפא מפרישין אותם ג"ח דהא הכא דזנות הואי כיון דאין זה בעלה של זו ולא זה בעלה של זו אעפ"י כן צריכות להמתין ולהפרישן מבעליהן ג"ח כיון