ויוסף שאול (אלישר) סח

ואחהמ"ר תירוצו מספיק כיון דלא היה התם דבר המראה שיש ענין של קנין כיון דהיא רגילה היתה לפתוח ולסגור הקנין בא מאליו כלאחר יד ובזה אין שום איסור אפי' לגבי הרואים

ה) כתב עוד ולפי מה שכתבנו מתפרשים שפיר דברי הר"מ שהוא לשיטתו אזיל דאיסור מכירה משום שמא יכתוב הילכך בהפקר או דבר שאינו צריך קנין ונגמר בדיבור שבע"פ אין מקום לגזרה זו ומותר והוא מפרש סוגיא דב"ב קונין משכי"מ ואפי' בשבת ולא לחוש לר"א דצריך קנין ואפי"ה התירו זה לקיים מעשיו דשכי"מ כמו שהתירו הקנאת מקום לגט מטע"ז וכו' יעי"ש. זאת אומרת שר' לוי הוקשה לו עובדא מההיא גיטא דהתירו במקום דצריך קנין ודחה באומרו לא לחוש לר"א דצריך קנין ואפי"ה התירו אלא אין צריך קנין ולזה התירו ובודאי דר"ל דאין הלכה כרבא דאמר בההיא גיטא להקנות מקום, דברים אלו קשים להולמם בכונת המימרא

ו) כתב עוד ומילתא אגב אורחיה קמ"ל דכל דבר שאינו צריך מותר לעשותו בשבת אפי' בבריא הילכך מותר להפקיר בשבת ויו"ט מטע"ז עכ"ל

וקשה איך יפרנס מאמר ר' לוי דאמר לא לחוש לר"א אלא הדין הוא דאי"צ קנין ומה שהתירו משום שלא תטרו"ד עליו ולדבריו כשאין צריך קנין לא צריכים לשום טעם להתיר כיון דלא צריך קנין ממילא מותר אפי' בבריא, וטעמא שמא תטרו"ד הוא לדבר שצריך קנין ועוד איך סבר הר"מ דכשאי"צ קנין דמותר בלא טעמא דשמא תטרו"ד דסו"ס הלא מקנה הסודר לזולתו ויש בו כעין מו"מ, אלא ודאי דגם באי"צ קנין לא שרינן אלא לשכי"מ כדי שלא תטרוף דעתו עליו וכן מבו' בדברי המ"מ שם ולפי"ז אחהמ"ר אין מקום הוכחה מדברי הרמז"ל לנדונו בדין ההפקר שמותר לבריא להפקיר בשבת ויו"ט. יוסף שאול אלישר דין הבחנת ג' חדשים

א) יבמות דף ל"ה ע"א רש"י ד"ה הוא דאמר כריו"ס וז"ל דאפי' גיורת נשואה כיון דדעתה לאיגיורי מתהפכת נמי כדי להבחין בין זרע קדושה לזרע שלא בקדושה כדלקמן עכ"ל ונ"ל דדין זה דגיורת נשואה א"צ להמתין יצא לרש"י ממ"ש אביי בשלמא גיורת מכי יהבא דעתה לאגיורי מנטרא נפשה וכו' ובודאי דאיירי בנשואה דאי בפנויה למ"ל טעמא אחרינא תיפוק ליה דכל מזנה מתהפכת ושומרת עצמה שלא תתעבר אלא ודאי דאיירי בנשואה דכל זמן שהיא נשואה משמשת כדרכה אבל מכי יהבא דעתה לאגיורי משמרת עצמה אפילו עם בעלה וכן נמי בשפחה כגון שיחדה לעבדו כנעני או לעבד עברי להוליד בנים אך כששמעה מאדונה משתמרת ובשבויה איירי שיחדה לעצמו, אלא דלפי"ז קשה מ"ש רש"י בד"ה מתהפכת וז"ל ואפי' יוצאת בשן ועין נמי ליכא השתא למיפרך דכיון דהפוך קל לה ואין בו טורח מתהפכת היא דכל אשה מזנה מתהפכת ואינה רוצה להתעבר עכ"ל, נראה מפורש דמפרש הא דאמרינן דעתא לאגיורי וגם הא דפריך מיוצאת בשן ועין היינו אפי' בזנות משום דדעתה לאגיורי מנטרא נפשה, הלא"ה לא מנטרא נפשה משו"ה פריך מיוצאת בשן ועין דכיון דלא קדמה לה ידיעה לא מנטר נפשה אפילו בזנות, וע"ז משני ליה אביי אשה מזנה מתהפכת וכפירש"י דכיון דהיפוך קל מתהפכת וזה היפך מדברינו, וכן קשה לפי"ז