ויוסף שאול (אלישר) סז
Veyosef Shaul- Elishar 67 · ויוסף שאול (אלישר) · free full Hebrew text
Open in the reader →נתינת טעם למה שקונין אלא פירושו הוא למ"ש אפי' בשבת דמאי ריבותא דשבת ואמר שזה הקנין אי"צ והוי כמקנה סודרו בשבת לאין תכלית, ומילת שהרי סובבת אל אפי' וכאילו אמר ואפי' שזה הקנין אי"צ ולזה כיון הה"מ בפי' הרמז"ל וכמ"ש התוס' בעירובין ע"א ד"ה ומקני, ובאופן זה שוים הרמז"ל ורשב"ם ובזה סרה גם קושית הלח"מ מההיא גיטא דפ' הזורק
אלא דכל הגאונים ראשונים ואחרונים סברי מרנן בדברי הר"מ דדוקא משום דאי"צ קונים אבל אם צריך קנין אין קונין, והייתי מהסס הרבה מאד לפרש דברי הרמז"ל נגד כל הגאונים הראשונים כהטור והלח"מ והב"י וכל הבאים אחריהם
אלא שראיתי לגאון עוזינו בספרו "משפטי עוזיאל' ח"א דף רל"א שכתב וז"ל ולעיקר הדין מודה הרמז"ל שגם במקום שצריך קנין התירו בשבת בשכי"מ כדי שלא תטרו"ד עליו עי"ש, ובודאי שהוא מפרש דברי הרמז"ל כמ"ש בעניותין אלא שהמחבר שליט"א לא מטעמים שהזכרנו נגע בה אלא מטעמים אחרים
והואיל ואתא לידן רצוני לעמוד על דבריו שלפיקע"ד נתקשיתי בהם
א) ראשונה הביא לנו דברי רש"י במס' ביצה ד' כ"ז וכתב ונ"מ בין שני הטעמים דלטעמא קמא דאיסור מכירה הוא מדברי קבלה מקרא דעשות חפציך ודבר דבר נאסר גם הפקר שהוא בכלל עשות חפציך שהרי בהפקר עושה מעשה להוציא מרשותו ולהכניסו לרשות הזוכה מדין הפקר, אבל לטעמא דגזרה משום דאתי לכתוב לא נאסר ההפקר הואיל ואינו צריך לכתיבה עכ"ל. ולא זכיתי לעמוד על כונת דבריו דאדרבה איפכא מסתברא דלטעמא דגזרה גם הפקר אסור כמו הקדש והערכה דאף דאינו צריך לכתיבה אסור ועיין בס' מגילת ספר לאוין רמ"ב ד' קכ"ז דהביא ס' הפ"ח באו"ח סי' תל"ד הלכות חמץ דכתב אסור להפקיר בשבת וי"ט כדתנן אין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין ביו"ט, והקשו עליו מדתנן פר' הדר מאימתי נותנין רשות, ב"ה אומרים משחשיכה ואמרו בגמ' ד' ע"א דסברי איסתלוקי רשותא בעלמא הוא וכו' ועי"ש במה שיצא לחלק בין ההיא להפקר הרי דהוא סובר דהפקר דומה לכל הדברים שנשנו במשנתינו דליכא למיגזר שמא יכתוב ומשו"ה אסור
ב) כתב עוד ובזה מתישבין דברי הרמז"ל שפסק אם אמר שכי"מ קנו ממני אפי' בשבת קונין ממנו שזה הקנין אי"צ, ולכאורה קשה ממ"ש בגמ' אמר ר' לוי קונין קנין משכי"מ ואפי' בשבת ולא משום שאינו צריך קנין וכו' עכ"ל בודאי דמ"ש ולא משום שאי"צ קנין טעות סופר הוא דלא כן היא הגירסא או דאישתמטיה לרגע נוסחת הגמ' אבל אעיקרא קושיא ליתא דטעמא דשמא תטרוף דעתו הוא טעמא גם לחול למה קונין אחר דבדיבורא בעלמא סגי, וכמ"ש בהל' ב' שמדבר בין בחול בין בשבת ונתן הטעם כדי שלא תטרוף דעתו
ג) כתב עוד ולפי"ז קשה למה שינה הרמב"ם וכתב בטעם ההתר משום שזה הקנין אי"צ וכן הקשה הלח"מ ממ"ש בגיטין ההיא גיטא וכו' ואחהמ"ר לא יכולתי להבין מלבד דאיזה קשר יש בין קושיתו לקושית הרב לח"מ דקושית הלח"מ הוא על הדין דפסק להתיר לקנות משכי"מ בשבת משום דאי"צ הקנין משמע אבל אם יש צורך בקנין אסור לקנות וע"ז הקשה מההיא גיטא, זאת ועוד דמאי מקשה להרמב"ם ממ"ש התוס' דגברא אגברא קא רמית
ד) עוד כתב ואין תירוצו מספיק לע"ד דמה בכך וכו' הא סו"ס איסורא קא עבדו להקנות ולקנות דבר הצריך קנין יעי"ש,