ויוסף שאול (אלישר) סו

קנין בשבת משכי"מ מס' בתרא דף קנ"ו ע"ב

אמר ר' לוי קונין קנין שכי"מ ואפי' בשבת ולא לחוש לר"א אלא שמא תטרוף דעתו עליו ע"כ. ופי' רשב"ם וז"ל קונין משכי"מ בין אם שייר לעצמו דצריך קנין בין אם נתן הכל ולא צריך קנין דבאמירה בעלמא סגי ואע"ג דקנין דמי למו"מ שהרי קונין בקנין של קונה שמקנה סידרו לקנות בו המקנה עכ"ל והתוס' בד"ה קונין משכי"מ כתבו וז"ל במצוה מח"מ או בכותב כל נכסיו אתי שפיר דשייך התם טי"ד כי אע"פ שהקנין אינו מעלה ומוריד מ"מ מצטער על הדבר וה"ה נמי בכותב מקצת אעפ"י שסבור הוא עדיין לחיות שהרי אינו יכול לחזור בו ומשייר לעצמו מ"מ שייך בו טי"ד כדפי' רשב"ם עכ"ל, והרא"ש ז"ל הביא דברי רשב"ם ז"ל וחלק עליו במקצת וכתב דבשייר לא שייך טי"ד כיון שסובר שאפי' שיחיה ויקום וכו' ומיהו מתנה בכולה קוני' ואפי' מפרש שלא יחזור בו אם יעמוד דאז מועיל הקנין מ"מ קונין דחיישינן לטי"ד וכו' ולא כדברי המפרש דבמקום שמועיל הקנין אסור לקנות בשבת אפי' משכי"מ וכו' עי"ש

והרמז"ל בהל' זו"מ פ"ח הל' ג' כתב וז"ל לפיכך אם אמר קנו ממני אפי' בשבת קונין ממנו שזה הקנין אינו צריך עכ"ל, וראיתי להר' שלטי הגבורים בסוג' זו שכתב וז"ל רשב"ם כתב שקונין משכי"מ ואפי' בשבת שזה הקנין אי"צ משמע מדבריו אבל אם יש נפקותא בקנין כגון שכתב כל נכסיו ומפרש שלא יחזור בו אף אם יעמוד שאז מועיל הקנין אין קונין בשבת, אבל הרא"ש כתב דאפי"ה קונין ממנו בשבת וכו' יעי"ש, והוא פלא שברשב"ם עצמו מפורש יוצא להפך כנ"ל, ואח"ז ראיתי להטור חו"מ בסי' רנ"ב שהביא בשם רשב"ם וכתב הרב ב"י להגיה הרמב"ם במקום רשב"ם ואותו דבר צריך להגיה בשלטי הגבורים

ובעמדי בזה ראיתי להרב המגיד בהל' הנז' בד"ה ולפיכך וכו' שכ' וז"ל מימרא דר' לוי ופירושה אם אמרו קנו קונים אין הטעם שנחוש לדברו ר"א דאמר דמתנת שכי"מ אינה קונה בלא קנין אלא אעפ"י שאין צריך קנין קונין שלא תטרו"ד ואפילו בשבת קונין שהרי אפי' בלא קנין היה מתקיים ואי"צ קנין וכן פי' רשב"ם עכ"ל

ובכדי להתאים פסק הרמז"ל לפירושו נר' לבאר דבריו והוא דהוא ז"ל מחלק דברי ר' לוי דבתחילה קונין משכי"מ היינו בחול אפי' דאין צריך דבאמירה בעלמא סגי כדו להפיס דעתו קונין ואפי' בשבת קונים משום דאינו צריך, אבל מ"ש וכן פי' רשב"ם קשה דכל הרואה וראה שיש מרחק רב בין רשב"ם להרמז"ל

ורציתי לומר דמ"ש וכן פי' רשב"ם לא על ההלכה אלא לאפוקי ממ"ש הנ"י דפי' קונין היינו באמירה: והוא דוחק

ועוד ק"ל בדברי הרמז"ל שהוא התחיל בהל' ב' וז"ל כיצד שכי"מ שציוה ואמר ליתן לפ' כך וכך בין בחול בין בשבת וכו' הרי שהוא מדבר על שכי"מ שלא נתן כל נכסיו אלא ששייר לעצמו מדאמר לתת כו"כ וא"כ מהו זה שכתב שהרי זה הקנין אי"צ דבשייר לעצמו צריך קנין

ולולא דמסתפינא אמינא דמ"ש שהרי זה הקנין אינו צריך אין פירושו