ויוסף שאול (אלישר) סג

לפעד"ן דמ"ש התוס' פירש"י בזבחים וכו' אינו ר"ל דבזבחים פירש"י כן. אלא דר"ל דכאן פירש"י אהא דאמר אי קסבר וכו' לעת"ל בכור נמי נייתי, דבזבחים איתא דלמ"ד וכו' דבא ליתן טעם על מאי דפריך הגמ' אי קסבר וכו' בכור נמי נייתי, דהוא כדאמרינן בזבחים וכו' ועם שלפנינו ברש"י ליתא אפשר דלפניהם הוה כתוב כן ברש"י כאשר מצינו במקומות רבים בש"ס דמעתיקים התוס' מפירש"י ואינו נמצא ברש"י שלפנינו), ולכאורה אין שום קו' משם דהתם איירי שהיה שם מזבח בנוי בעת שהיו בונים הבית, (א"ה להאמור עיקר קו' התוס' היא אסוגיין דהכא דפריך בכור נמי נייתי, דמאי פריך בכור נמי נייתי משום ההיא דזבחים: דההיא דזבחים שאני דהוה שם מזבח בנוי והיו יכולים לזרוק דמים על המזבח וכאן אין המזבח בנוי), ונ"ל להגיה במקום ד' ק"ז, ד' ס' ע"ב דשם איתא כהך שקלא וטריא דסוגיין ובד"ה אפי' בכור נמי פירש"י דהא מאן דאי"ל קדשה לעתיד לבוא אי"ל שמקריבין אע"פ שאון בית ע"ש, וכנראה שלא הי"ל פי' רש"י שלפנינו שכ' תרוויהו בני הבאה נינהו ויקריבום הואיל והשתא קדושה היא ירושלים להקריב ע"כ, (א"ה גם אם היו לפניהם רש"י שלפנינו בזה לא הוזכר מענין ההוא דזבחים, וכל עיקר קושייתם היא אראיה מההיא דזבחים, דק"ל דמשם אין ראיה דהתם שאני שהיה מזבח בנוי וכאן אין מזבח בנוי)

בא"ד וי"ל דפריך מבכור שנשחט ונזרק דמו קודם שחרב הבית וכו' עכ"ל וק"ל דא"כ דמיירי שכבר נשחט ונזרק דמו וכו', איך תתיישב הברייתא דקתני לא אם אמרת בבכור שכן טעון מתן דמים והלא בנזרק דמו איירינן ושפיר הוו דומיא דמעשר דאינו טעון דבר, ובשלמא במסקנה דאסיק כגון שנזרק דמו על בכור וכו' לק"מ דהרי סיים מילתא בטעמא משום כיון דאי איתיה לדם לאו בר זריקה הוא אתי בשר יליף מדם, אבל השתא דאכתי לא ידעינן הך סברה, מה פירכה הוא זו משום דטעון מתן דמים הלא בנזרק דמו איירינן ועוד לפי"ז איך ניח"ל הצד הב' דקאמר תלמודא, ואי קסבר לא קדשה לעתיד לבוא בכור נמי תבעי, הלא כיון דאפי' בקדשה לעת"ל פשיט"ל דכל שלא נזרק דמו אינו נאכל משום דאין מזבח לזרוק עליו הדם וכל שכן למאן דאמר דלא קדשה לעת"ל דודאי דאין מקום ספק בבכור דודאי דלא מייתינן ליה: ואף דבצד זה נמי מיירי בבכור שנשחט ונזרק דמו קודם שחרב הבית וכמ"ש הח"ן ז"ל אכתי מאי האי דאסיק תלמודא הב"ע כגון שנזרק דמו בפני הבית וכו' כאילו מילתא חדתא קמ"ל והלא גם בקו' בהכי איירינן והוה סגי לומר בקצרה כיון דאי איתיה לדם וכו'

ונראה דודאי הברייתא איירי דוקא בבכור תם בזה"ז או צריך פני הבית או לא אלא דסתמא דתלמודא דקבעי מאי קסבר אי קסבר קדושה ראשונה וכו' בכור נמי נייתי כוונתו אבכור שנשחט ונזרק דמו בפני הבית ודומיא דידה במעשר נייתי ור"ל דנקוט מיהא פלגא בבכור כה"ג דנייתי ודומיא דידה במעשר ומדוע החליטה הברייתא במאמר מוסגר דבבכור אינו נאכל אלא בפני הבית ויליף מעשר מינה וכן בצד הב' אי לא קדשה וכו' בכור נמי תבעי היינו בבכור שנשחט ונזרק דמו דהוי דומיא דמעשר, ותי' הב"ע וכו' ר"ל דגם הברייתא לא מיירו אלא בהכי שנזרק דמו של בכור בפני הבית וכו' דהוו ממש דומיא דמעשר, אלא דעכ"ז אינו נאכל משום דאי איתיה לדם לאו בר זריקה הוא ודוק

שם ע"ב תוס' ד"ה ולד חטאת ושאבדה ונמצאת בעלת מום פירש"י וכו' ולא נהירא וכו' ואדרבה סוג' דשמעתין משמע דריבוי