ויוסף שאול (אלישר) ו

ומודה לע"ז ולא מספק"ל כלל וצדדי הבעיא לאו לענין דינא הוא אלא באיזה לאו הוא עובר, והיינו דאי משים הרווחה ושייך בכל מו"מ דכיון דרווח ואזיל ומודה עובר בלא ישמע על פיך, או דילמא דאם בתקרובת ע"ז דהוא יותר חמור שעוזר להקריב לע"ז עובר בלפני עור שהוא יותר חמור, ועל זה קאמר ולמאי נפקא מינא ר"ל דודאי במו"מ שייך לאו דלא ישמע על פיך, ובתקרובת ע"ז ודאי דעובר בלפני עור ומאי נפקא מינה, וקאמר דיש אופן דאף בתקרובת ע"ז אין שייך לפני עור אבל לא ישמע על פיך שייך כיון דאזיל ומודה אבל אין שום נפקותא לדינא וזה הוא מ"ש רש"י במתני' בד"ה שאינן מעוטרות (דף י"ב:) ה"מ לזבוני להו דילמא מזמן ליה בהמה ואזיל ומקריב אותה לע"ז אי נמי דאזיל ומודה וכו' בדבריו אלו הדגיש רש"י צדדי הספק שבמכירת בהמה או שהוא מסייע להקרבה או משום דאזיל ומודה ועיון תוס' בד"ה מאי בינייהו דף י"ס ע"ב ועוד יש לפרש וכו' ולפי זה נסתלקו כל הקושיות של ר"ת על רש"י שהובאו בהרא"ש ותוס' ולולא דמסתפינא הייתי אומר דגם הרי"ף והרמב"ם ז"ל ס"ל כפירש"י זה ולזה לא הזכירו הבעייא זאת ופסקו בפשיטות משום דאזיל ומודה

ומהרש"א ז"ל כתב וז"ל דהאי טעמא דלא ישמע על פיך שייך בכל מו"מ, ר"ל דהוא קאי לשיטת הרא"ש בעד ר"ת דלקנות מהם דבר שאינו מתקיים אסור משום דשמת ואזיל ומודה ובודאי דאיסורו הוא משום לא ישמע על פיך, אבל לרש"י טעמא דלא ישמע שייך בכל מו"מ, ועפי"ז אין מקום לדברי הרב קרני רא"ם בהשגתו דכתב וכמ"ש התוס' וכו' כיון דמהרש"א איירי על הרא"ש כמ"ש

וראיתי להרב פרשת הכסף על הרמב"ם הלכות ע"ז פרק ט' הלכה א' דהביא לשון רש"י על המשנה דכתב וז"ל וכולהו משום דאזיל ומודה וכו' והקשה עליו דאיך פשיטא ליה הטעם הזה והוא בעייא דלא אפשיטא ועוד הקשה עליו ממ"ש לקמן דף י"ב על מתני' עיר שיש בה ע"ז וכו' דכתב וז"ל ה"מ לזבוני להו וכו' דהוו איפכא ממ"ש כאן, והוא פלא דלא זכר שר דקושייתו הראשונה היא קושיית ר"ת הובאה בהרא"ש כמו שמבואר לעיל, וקושייתו השנית כבר הרגישו בה התוס' שם בד"ה עיר שיש בה וכו' עיי"ש

דף ג' ע"א תוס' בד"ה שאפילו עכו"ם וכו' ראיתי בספר אמרי צבי שכתב וז"ל במד"ר פרשת נשא פ' י"ג אצל דרשה דקרבנות נשיא יששכר הגירסא מלמד שאפי' עכו"ם המתגייר העוסק בתורה וכו' ולפי גירסא זו מיושב קושיית התוס' ד"ה שאפילו שהקשו מסנהדרין עכ"ל ופלא גדול איך אשטמטיתיה מניה דמר שקושיא זו של התוס' היא בעצמה קושיית הגמ' שם. על מימרא דריו"ח דאמר עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה מהא דאמר ר"מ מנין שאפילו עכו"ם וכו' ותירצה כתירוץ התוס' כאן

תוס' בד"ה הרי הוא ככהן גדול וכו' וז"ל להכי נקט כהן גדול משום דכתיב וכו' ודרשינן מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים גבי ממזר ת"ס שקודם לכהן גדול ע"ה אבל עכו"ם העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול עכ"ל והיינו ככהן גדול ע"ה והדמיון הוא לגריעותא דממזר ת"ס הוא יותר גדול מכהן גדול ע"ה אבל עכו"ם הוא ככהן גדול ע"ה, וקשה דאיך מתיישב מלת אפילו דמשמע לא מבעיא ישראל העוסק בתורה דהוא גרוע ככהן גדול אלא אפילו עכו"ם ואם נפרש דהישראל ג"כ