ויוסף שאול (אלישר) נט

מב' האופנים הנ"ל דהיינו דלא הביאה עולתה מחיים, או שלא התפיסתה מחיים דבזה מתה אף להסו' דגמירי דאין חטאת העוף מתה דמה שגמירי הוא רק בהביאה עולתה מחיים או שהתפיסתה מחיים, ובזה הן מיושב גם מה שהשיג הרב המחבר נ"י על דברינו בס' "עבד המלך" הנ"ל דכל דברינו שם הם הם הנאמרים אליבא דר"א הקפר דקאי ר"י כוותיה לדברינו דכיון דצריכה כפרה על שציערה עצמה מן היין, לא הו"ל כחטאת שמתו בעליה דלא הפרישה מחיים, ולזה צריכה להביאה, וע"ע בסו"ד השעה"מ מ"ש בשם תוס' חיצוניות שחי' בין מכשיר לכפרה, דבמכשיר מתה ובכפרה לא מתה ע"ש, ובזה יש ליישב ג"כ ההיא דיומא די"ל דמיירי במכשיר כמו בחטאת יולדת, אלא דבתוס' חיצוניות עצמו כבר דחה לחי' זה ע"ש, ועכ"פ לדברי היעיר קנו הנ"ל ניחא ודוק. דף י"ט ע"ב

בגמ' א"ה אדמשמע לן דאין בנה קרב אשם וכו' עי' פירש"י שפי' א"ה דטעמיה משום שם אמו הוא וכו' ע"ש, ולא ידעתו מאי א"ה שייך כאן ואיזה איא"ב שייך לומר בזה כדרך א"ה דבכל תלמודא דהרי ה"ט דמשום שם אמו גם מעיקרא הוה ידע ליה בקושיתו פשיטא, וכשהק' פשיטא הי"ל להק' ג"כ קו' זו, גם בתי' הגמ' דתי' אי אשמעינן עולה הו"א וכו' ק"ל דא"כ דהו"א דכיון דאקדשיה לאמה לאשם דולד ג"כ קרב אשם, היל"ל זה עצמו אקו' פשיטא, דאין כ"כ פשוט הדבר דהו"א דכיון דאקדשיה לאמיה לאשם דגם הולד קרב אשם

שם ד"ה והרי מחוסר זמן ואמר ר"ש דקדוש ופירש"י בד"ה מחו"ז וז"ל כדאמרינן בפ' אותו ואת בנו דקתני שהיה ר"ש אומר כל הראוי לבא לאח"ז ושחטו בחוץ עובר בל"ת עכ"ל וכיוצא בזה כתבו התוס' בד"ה והרי מחו"ז וכו' עי"ש ותירץ ריו"ח שאני מחי"ז דחזי למחר והקשו אי הכי אשם בן שנה והביאו בן שתים נמי חזי לשנה יעי"ש וק"ל מאי א"ה שייך כאן כיון דתירוץ דריו"ח דאמר שאני מחו"ז דחזי למחר הם דברי ר"ש עצמו שאמר כל הראוי לבא לאח"ז וכו' וגם על המקשה עצמו קשה דקארי לה מאי קארי לה כיון דהוא בקושיתו סמך על מתני' דפרק אותו ואת בנו הרי ר"ש אמר כל הראוי לבא לאח"ז ומאי מקשה ונ"ל דהמתרץ דאמר ר"ש לטעמיה דכל דבר דלא חזי לגופיה היינו להקריבו בשעה שהקדישו לא נחתא עליו קדושת הגוף והביא מהברייתא דאפילו בן שתים והביא בן שנה לא קדיש לר"ש והיינו משום דבשעה שהקדישו לא חזי להקרבה וע"ז הקשה א"כ אמאי במחו"ז אמר ר"ש דקדוש הרי לא חזו להקרבה בשעה שהוקדש ותירץ שאני מחו"ז דחזי למחר וע"ז הקשה אי"ה אפי' בן שתים והביא בן שנה הרי חזי לשנה דבשלמא לתירוץ ראשון משום דלא חזי נהי דקשה אמאי במחו"ז דאותו ואת בנו קדוש אבל על הברייתא דאשם בן שתים לק"מ אבל לתירוץ הב' דתירץ שאני מחו"ז דחזי למחר קשה הא חזי לשנה כן נ"ל שיטת הגמ'. בהיותי לומד סוגיא זו בתל אביב הצעתי קושיתי זו להגאון כמוהר"ר משה אירירא שליט"א חבר משרד הרבנות בת"א ב"ה. וזו תשובתו לכבוד מע' ידי"נ הרב..... כמוהר"ר יוסף אלישר שליט"א ודודי הרב הנכבד

נענתי בכל חפץ לבקשתו לבאר כוונת הש"ס תמורה די"ט ע"ב דאיתא