ויוסף שאול (אלישר) נז

וכדפרי' ובדיעבד מכשר על בסמוך וכו' ע"כ, מבו' מזה דפי' האמיתי של על הוא ממש אלא שע"ו הגילוי שיש לנו שהוא אפי' בסמוך אז אנו אומרים דפי' העיקרי בא להורות לנו על לכתחי' וההוכחה שהורית לנו דהוא בסמוך הוא על דיעבד והוו כההיא דאפר פרה וסוטה הנ"ל

ומה שהק' מההיא דקידושין דס"ז ע"ב הנ"ל הנה כבר רש"י ז"ל שם ביאר הענין וז"ל ודילמא הא לכתחי' וכו' כלומר לא יקח לאו שלא יהיה לו בהן קידושין דיעבד קאמר אלא אזהרה שלא ויקדשנה ומיהו אי קדיש ליהוו קידושיו, ואתא האי קרא אחרינא לומר דאין בה הוויה כלל וכו' ע"כ, מבו' מזה דבא להורות לנו רש"י ז"ל שפי' דיעבד ולכתחילה אינו כמו בדעלמא אלא ר"ל ע"ד ההיא פלוגתא דאביי ורבא גבי כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד מהני דאי לאו קרא אחרינא הייתי אומר דלכתחי' לא יעביד ואי עביד מהני כס' אביי בכ"מ דא"ר לא תעביד לזה אתא קרא אחרינא לגלות דאי עבוד לא מהני ולישנא דלכתחי' ודיעבד דנקיט הוא בדרך מושאל, ואין זה דומה למ"ש בעלמא דבדאורי' אין לחלק בין לכתחילה לדיעבד, (א"ה עי' בס' ודבר שלום חח"מ סי' א' דפ"ד ע"א שכ' דאדרבה מסוג' זו מוכח ומשם ראי' לדעלמא בבנין אב דבדאורייתא ליכא לפלוגי ומינה ילפינן לכל דוכתא ע"ש, ועי' בהגה אות ה' מ"ש מהשד"ח מע' א' אות רט"ז ופאת השדה מע' ד' כלל כ"ח וע"ע בשד"ח מע' ד' כלל ק"ז ומשם באירה, וע"ע בספר ישכיל עבדי ח"ב או"ח סי' ה' די"ב ע"א אות י"ח-כ')

ומה שהק' עוד מההיא דתמורה עי' בהרש"ש בקידושין שם שכ' וז"ל ומפ' רש"י הנ"ל דסוג' זו אזלא אליבא דאביי בתמורה דס"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דלרבא פרכינן התם מאלמנה לכ"ג דכתיב בה לא יקח ואפי"ה תפסי בה קידושין אלמא דלדידיה מלא יקח משמע אפי' דיעבד עכ"ל ובזה מובן דאין עוד מקום לקו' הנ"ל דהסוג' אזלא אליבא דאביי ודוק. אלא שק"ל קצת בדברי הרש"ש דמדוע הוצרך להוכיח דהסוג' אזלא דלא כרבא ממה שפריך לתמורה לרבא מאלמנה לכ"ג והלא ממקומו הוא מוכרת דלרבא לא הוה צריך תרי קראו לאשמעינן על דיעבד דל"מ, דכיון דס"ל בכל דוכתא דכ"מ דאמר רחמנא ל"ת ל"מ אפי' בחד קרא הוה סגי דכיון דאמר רחמנא ל"ת מובן דאי עביד ל"מ

ועפי"ז יש ליישב קושיית מהרש"א על תוס' פסחים דף קט"ו ע"א בד"ה אלא אמר רב אשי וכו' דכתבו אליבא דהלל דהם מצריכים לכרכן ולאכלן בבת אחת, אבל בדיעבד אפי' בזה בפ"ע וזה בפ"ע יצא וע"ז הקשה הגאון מהרש"א מנ"ל להתוס' דלא ס"ל להלל דהוי לעיכובא והניח בקושיא עי"ש, אילם עפ"י דברי התוס' בסוטה הנ"ל ניחא דהם כתבו אפי' לרב דכ"מ שנאמר "על" הוי לכתחילה ולמצוה על ממש, אבל בדיעבד יצא אפי' בסמוך לבד במקום שגילה או דהסברא נותנת דהוא בסמוך דלא בעינן לכתחילה על ממש א"כ הכא דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו הוי לכתחילה ולמצוה, אבל בדיעבד יצא אפי' זה בפ"ע וזה בפ"ע ודוק. דף ט"ז ע"ב

בגמ' וכי דנין אפשר משאי אפשר, ר' שמעון בחד מקום גמיר להו, עיין להגאון שער המלך ז"ל בפ"ד מה' פסילי המוקדשי' ה"א שהוכיח מכאן דלא כהר"י מאורלייניש ז"ל שהביא הרא"ש בפירושו למ' קינין סופ"ב שכ' מפירש"י דאין חטאת העוף מתה כמו דאין