ויוסף שאול (אלישר) נה

לתרץ ב' תי', אלא דר"ל דמפשטא דמתני' אין לדיוק דרק מ' די"ל דהוא לא נחתא למניינא וס"ל דמ"ש תרי לאוי וחד עשה היינו דאינו ניתק אפי' א' מהם ולזה לוקה פ' ואמנם גם לפשטא דמתני' י"ל שאיצטריך חד לעצמו וחד לשל חבירו ולזה אינו לוקה אלא מ'. ובזה ניחא דאין כוו' בתי' רא' לפרש כן לפי האמת אלא דבדרך דחייה קאמרי ודוק

יא) ובזה ניחא דל"ק ג"כ על תי' רא' דתוס' מההיא דד"ז ע"א ואי בתמורה נמי ששה הויין וכו' ולדברי התוס' דלוקה פ' שבעה הויין, ולפי"ה ניחא דאין כוונתם בתי' רא' לקושטא דמלתא אלא בדרך דחייה וכאמור

יב) ועוד יש ליישב דריו"ח ס"ל דאם עובר בלאו בתמורה שהוא בהתפסה אינו עובר בבל תקדישו ונשארו רק ד' שמות וב' דתמורה והויין ששה, וזהו שדקדק באומרו "ואי בתמורה נמי" ר"ל דאפי' בתמורה דל"ש בזה לא תקדישו ובמקומו יבוא לאו בתמורה עכ"ז ששה הויין

יג) ואין להק' דא"כ בד"ז ע"ב דאיתותב אביי דסבר אין לוקין על לאו שבכללות מהך ברייתא דקתני עובר משום ה' שמות דאמאי לא תי' דהברייתא איירי בתמורה דחייב בב' לאוין דתמורה ואפיק בל תקדישו ובל תקטירו מקצתו ועייל ב' לאוין דתמורה די"ל דאין כח ביד אמורא לפרש דברי הברייתא בדברי דחוקים דגם ר"ל בע"א לא אמר כן אלא בדרך אצדודי בזה"ל "שמא" לא שנינו אלא בתמורה

יד) והנה לכל הדברות והאמירות ק"ל בעיקר הסוג' הנ"ל דפריך ולכתוב לא יחליפנו ולא בעי ולא ימיר, ותי' הגמ' אי כ' הכי הו"א תצא זו ותכנס זו הוא דילקו ופירש"י והתם אע"ג דלא אהנו מידי דהקדש תם לא יוצא לחולין אפי"ה לילקי הואיל ונתכוון להוציא הקדש לחולין עכ"ל דאיך היה מתקיים המלקות בהמרה דממ"נ אם לא היה כותב והיה הוא ותמורתו הייתי אומר תצא זו ותכנס זו לאביי דס"ל או עבוד מהני ולרבא דס"ל או עביד לא מהני, הייתי אומר דהתמורה לא קדשה (כמ"ש בד"ד ע"ב) ואם היה כותב והיה הוא ותמורתו הו"ל נותק לעשה ובשלמא לנוסחא רא' דרש"י לא היה ניתק לעשה משום דאינו שוה בכל אך לנוסחתינו דהוו ב' לאוין היה הלאו ניתק לעשה

טו) וראיתי להי ימי שלמה על הרמז"ל בה' תמורה ה"א דכ' בתו"ד וז"ל דכיון דשינה הכתוב בלישני דלאוי לא יחליפנו ולא ימיר וכשבא העשה לנתקו נקט לשנא דתמורה ולא נקט נמי לישנא דחליפין למימרא דמלאו דלא ימיר הוא דמנתק ליה ולא מלאו דלא יחליפנו עכ"ל הצ"ל, ובזה שפיר מתיישבת קו' דאם היה כותב רק לא יחליפנו לא הוה אמרינן דוהיה הוא ותמורתו אתא לנתק העשה, אבל ק"ל דא"כ בד"ד ע"ב דהק' לאביי דס"ל אי עביד מהני ל"ל והיה הוא וכו' ותי' דהו"א תצא זו וכו' מאי ק"ל הלא קרא דוהיה הוא וכו' לא אתי ללאו דלא יחליפנו אלא אלאו דלא ימיר, ועוד קשה דאם הדבר פשוט כ"כ מכח הכתוב דואם המר ימיר דהוא לנתק רק הלאו דלא ימיר מאי הק' אביי מתמורה דהוי ניל"ע ולקי כיון דניל"ע הוא הלאו דלא ימיר ומאי דלוקה הוא אלאו דלא יחליפנו וצ"ו כעת. [א"ה לפי"ה לעיל דבתר דכתיב לא ימיר אמרינן דגילה אקרא דלא יחליפנו דהוא מתפיס שניהם ניחא אלא דעכ"ז כיון דהניתוק נקט ליה בל' תמורה מזה מבו' דהניתוק קאי רק על לא ימיר ולא גם אלא יחליפנו אף דפי' לא יחליפנו הוא כמו לא ימיר ולא תצא זו וכו' ודוק].