ויוסף שאול (אלישר) נד

ה) אלא דזו היא שקשה ע"ד התוס' בחולין שם ד"ה וסופג וכו' דהק' דילקה פ' ע"ש דאיך ילקי פ' והלא לאו דלא יחליפנו הוא ניתק לעשה ואין כאן אלא לאו דלא ימיר וכבר מהרש"א שם הניח התוס' בצ"ע משום דהעשה אינו מנתק אלא לאו א', אך לא הדגיש דהעשה ניתק את לאו דלא יחליפנו ע"ש

ו) והנה בדף ד' ע"ב הק' בגמ' לרבא דס"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד ל"מ מתמורה דתנן אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים, ולפי"ה יש להק' דאדרבה מלאו דלא יחליפנו איכא סייעתא לרבא ותיובתא לאביי דהרי הוא התכוון להוציא הקדש לחולין ולא אהנו מעשיו

ז) והנה להאמור דאף למ"ד ניל"ע לוקה על לא ימיר ק"ל דא"כ מ"פ הגמ' ולכתוב ולא יחליפנו ולא בעי לא ימיר ופרש"י דמי גרע וכו', הלא אין עונשין מן הדין וכן ראיתי בשם הפני יהושע במ' ביצה ד"ז דהק' בגמ' ולכתוב רחמנא חמץ ולא לכתוב שאור דהק' כן להרמז"ל דפ' דלוקין על בל יראה יעו"ש [א"ה עי' להמשמרות כהונה ז"ל בחי' על תמורה שהעיר בזה וכ' דהקו' היא לאביי שאמר כאן בגמ' הא לאו דינא הוא מי גרע טוב ברע, ורבא דוקא הוא דסו' במי גרע וכו' שאין עונשין מן כדין ע"ש] והנה שם בחמץ יש ליישב קושיתו במ"ש המ"מ בפ"ב מה' מאכלות אסורות דכ' דהרמז"ל ס"ל דביש איסור עשה עונשין מן הדין וקרא כתוב תשביתו שאור לא כן הכא בתמורה מלבד דהעשה הוא ממילא, עוד בה דאינו ממלא מקום הלאו דלא ימיר בודאי דעשה כזה לא מחייב מלקות מן הדין

ח) ובאמת דסברה זו שכתבנו דניתק לעשה ל"ש אלא בלאו דלא יחליפנו יש לדחות מלשון הכתוב שכ' ואם המר ימיר ולא "ואם יחליף" (ועי' מהרש"א ב"מ דס"א ע"א ע"ד התוס' ד"ה לעבור וכו') ובכן צ"ל דגם על לאו דלא ימיר שייך ביה ניתל"ע משום דהוא רצה להקדיש ע"י התפסה שהיא גרועה ולא הקדיש ישר לשמים קרבן לה' (וכבוד רבינו הגדול מרן הרב הראשי לא"י הגאון מהרי"א הרצוג שליט"א הראה לי ס' זו בס' שו"ת מהרי"ל דיסקין ז"ל בדנ"ו) וע"ז בא העשה והיה הוא ותמורתו יהיה קודש דהיינו קדושה מעולה וכמו ששנינו חומר בתמורה וכו' והיינו דקאמר הו"א תצא זו וכו' קמ"ל קרא דלא ימיר דאפילו דמקדיש שתיהן לוקה ולאו דלא ימיר גילה לנו דגם לא יחליפנו אינו במתכוין להוציא הקדש לחולין אלא דאיירי דמקדיש התמורה משום שהתפיסה בבהמת חבירו לוקה, ומעתה טעמא דלוקה בשתיהן הוי משום התפסה, ומכאן ק"ל על הרמז"ל בסוף הל' תמורה דכ' דעשה דוהיה הוא וכו' הוא מטעם קנס בכדי שלא יבא להחליף טוב ברע

ט) ולעיקר קו' התוס' במתני' דילקי פ' שהניח מהרש"א דבריהם בצ"ע נר' דהתוס' מפרשים בתי' הגמ' דהו"ל תרי לאוי וחד עשה וכו' ב' פי'. א) דכיון דב' האזהרות באות על דבר א' שהיא ההתפסה א"כ העשה אינו מנתק אפי' לאו א' וע"ז הק' דילקי פ' ותי' דאה"נ והתנא לא נחית למנין מלקיות, ב) מ"ש בתי' ב' דלעולם לא לקי אלא מ' וחד בשלו וחד בשל חבירו וכו' ר"ל כיון דהב' האזהרות הם מחולקות והעשה לא מנתק אלא א' מהם א"כ דין הוא שאינו לוקה אלא ארבעים

י) והנה הרמז"ל בפ"א מה' תמורה ה"א תפס בביאור הב' של התוס' כמ"ש הלח"מ שם, ותמה הלח"מ על תי' הרא' דאיך ס"ד דילקי פ' ע"ש, ונלע"ד לדחוק בדבריהם דמ"ש וי"ל ועוי"ל דאין רצונם בזה