ויוסף שאול (אלישר) נג

בשל אחרים דז"א דמה מקום לחלק, ושו"ר דכאשר דמיתי כן הוא בהשמטות משיטה מקובצת שבסוף הש"ס מה' המעילה וז"ל לכתוב לא יחליפנו לאו משום דפשיט טפי דהא ודאו כי הדדי נינהו דמ"ל בשלו מ"ל בשל אחרים אלא לפי שהוא רא' בפסוק וכו' ע"ש ודוק

ב) וצריך להבין דלפי משמעות הגמ' כאן ובד"ה הנ"ל דעיקר האיסור הוא משום דמתפיס קדושת הבהמה בבהמה אחרת א"כ קרא דוהיה הוא ותמורתו יהיה קודש אתא לומר דתרוייהו קדשי בין אם כוין להוציא הקדש לחולין דלא אהנו מעשיו בין אם כוין להתפיס שניהם דאהנו מעשיו, ועשה זה הוא חלק מהלאו דלא ימיר ולא יחליפנו. ומעתה אני תמה דלפי"ז איך לעיל בד' ד' ע"ב קורא אביי לתמורה לאו הניתק לעשה, דכל לאו הניתק לעשה, היינו דע"י העשה מתקן הלאו כמו לאו דלא תגזול, והשיב את הגזילה, לא תקח האם על הבנים, שלח תשלח, משא"כ כאן בתמורה עשה דוהיה הוא ותמורתו אינו בא לתקן הלאו דלא ימירו אלא בא להוסיף על הלאו כאמור [עי' תוס' חולין (ד"פ ע"ב) ד"ה הנח וכו' שכ' כי ההיא דתמורה דל"ה ניתוק גמור דאין שם מעשה לתקן הלאו דוהיה קודש לאו עשייה הוא דמאליו קדוש וכו' ע"ש]

ג) ולכאורה היה נלע"ד דהא דקרא אותו ניתק לעשה היינו הלאו דלא יחליפנו דהיתה מחשבתו להוציא הקדש לחולין וע"י העשה שהוא ותמורתו קדשי מתקן את הלאו מה שחשב בתחי' להוציא את בהמת הקודש לחולין דלא אהנו מעשיו, [א"ה הנה ממה שדייקו התוס' חולין הנ"ל בזה"ל דמאליו קדוש וכו', א"כ גם בהיתה כוונתו להוציא לחולין לא מקרי ניתק לעשה כיון דהוא לא עושה שום מעשה בפועל רק מאליו הוא קדוש ודוק] אבל בלאו דלא ימיר דהיתה כוונתו דשניהם קדשי ל"ש ניתק לעשה כיון דאין כאן שום מעשה נוסף דמתחילה היתה כוונתו להקדיש שניהם וגם בסיף כך הוא דשניהם קדשו, וגם בד"ה הנ"ל שאמר הו"א תצא זו וכו' כוונת אביי הוא רק על קרא דלא יחליפנו וכו', אבל על לאו דלא ימיר דל"ש בו ניתק לעשה ואי עביד מהני לא אצטריך קרא דוהי' הוא וכו' דבלאי קרא ידיעינן שפיר דתרוייהו קדשי כיון דאי עביד מהני ולזה נתכוון רש"י ז"ל דבמתני' ד"ה וסופג את המ' וכו' כ' משום לאו דלא ימיר, ובד"ד ע"ב ד"ה והרי ממר דלאו שניתק לעשה כ' לאו דלא יחליפנו ע"ש משום דלא ימיר אינו ניתק לעשה רק לא יחליפנו ולזה לוקה מ' משום לאו דלא ימיר, ואין להק' דא"כ מ"פ אביי והרי מימר וכו' ולקי, כיון דמאי דניתק לעשה הוא לא יחליפנו ומאי דלקי היא אלאו דלא ימיר די"ל דזהו כוו' הגמ' באמת שתי' הו"ל תרי לאוי וחד עשה, ורש"י במתני' פי' אליבא דמסקנא הנ"ל, ואף דהלשון דתרי לאוי לא משמע הכי דהיה צ"ל דלקי אלא ימיר עי' מהר"ץ חיות בחולין ד"ב ע"א ברש"י ד"ה וסופג דפי' כן [א"ה נלע"ד דמהר"ץ חיות לא כוין בדוקא משום דלא ימיר ל"ש בו ניתק לעשה אלא משום דניתק לעשה לא דחי ב' לאוין ולא יחליפנו הוא קודם במקרא א"כ מסתמא מאי דדחי ניתק לעשה הוא הלאו הרא' הכתוב במקרא דהוא לא יחליפנו וממילא דלוקה אלא ימיר והוא ע"ד מ"ש המהרש"א שם בחולין ודוק]

ד) וזה נר' כוונת ריו"ח (ג' ב') שאמ"ל לתנא לא תיתני מימר דבדיבורו עבוד מעשה דהיינו בלא ימיר כיון דמתכוין להקדיש התמורה ע"ו דיבורו ע"מ לעבור על הלאו, ל"כ בלא יחליפנו אף דמתכוין להוציא לחולין אך ל"ע מעשה בפועל כיון דלא אהנו מעשיו ואינה יוצאת לחולין