ויוסף שאול (אלישר) נב

כמו אשה וציבור אבל יורש לא הוה מתמעט מהלאו, ותדע דהרי מצינו לר"י דמרבי אשה ממלת המר ולא ריבה ג"כ יורש (ועי' תוס' ד"ה ור"מ) ומזה מבי' דאין לרבות מהמקור אלא דברים שהיו יכולים להתמעט מהלאו, ולר"מ צריכים אנו לפירש"י דכתב מדהוה מצי למיכתב ואם ימיר וכו' ע"ש, ולפי"ז הרמז"ל דפ' כר"מ דיורש ממיר בודאי דמפיק ליה מיתור הלשון ולא משום המקיר וכיון שכן אין מקום לרבות אשה וציבור וחזרה הקושיא למקומה דמנ"ל להרמז"ל בציבור ושות' דלוקין

ואפשר דלעולם דהרמז"ל סו' כדברי הרש"ש דר"י וריש מרבים אשה ושות' מהמקור, ומטע"ז לא ממעט ר"ש ציבור ושות' מלשון לא יחליפינו, אלא דעכ"ז הוא פוסק כר"מ לענין יורש מיתור הלשון דסו"ס הרי איכא יתורא דכתוב ואם המר ימיר והוה סגי למכתב חדא בלי מקור ותו לא ומזה דייק לרבות יורש

אלא דבעיקר דברי הרש"ש שכ' דטעמא דר"י ור"ש משום המקור יש להעיר דהלא מסוגי' מוכח דהוא מיתור הלשון כמו שפירש"י ז"ל, דהכי איתא בגמ' ולר"י האי ואם המר ימיר מאי עביד ליה ותי' לרבות אשה, מבו' מזה דריבוי אשה יליף ליה מהיתור ולא משום מקור ואף אם נדחוק דכוו' הגמ' כך היא היינו מהמקור אכתי לא ידעתי מאי ק"ל להרש"ש את"ק דר"ש והניחו בצ"ע דהלא ת"ק דריש הוא ר"מ, והוא לא משמע ליה ריבוי דהמקור דהרי אצטריך לרבות אשה מהוי"ו ובזבחים ד' ו' ע"א מצינו לו אדרבא להפך דממעט שות' ממילת ואם המר יעיר ואם הוה משמ"ל דרשה דהמקור אדרבא היה צריך לרבות צבור ושות' ממלת המר דהיא מקור ולפקע"ד דבריו צ"י כעת. דף ט' ע"א

בגמ' אי כתב הכי הו"א תצא זו ותכנס זו הוא דלקי, אבל מימר דתרוייהו קא מקדיש להו אימא לא לילקי קמ"ל, ופרש"י ד"ה חילוף וז"ל והתם אע"ג דלא אהני מידי דהקדש אינו יוצא לחולין אפ"ה ללקי הואיל ונתכוון להוציא הקדש לחולין עכ"ל. א) משמע דלא יחליפנו היינו מתכוין לחלל בהמת קדש אבהמת חולין ולהוציא בהמת הקודש לחולין ע"י שמתפיס קדושתה בבהמת חולין, ולא ימיר היינו שמתפיס בהמת חולין בבהמת קודש ואינו מתכוון להוציא בהמת קודש לחולין וכן נר' בד"ה ע"ב דקאמר אביי אי לאו דאמר והיה הוא וכו' הו"א תצא זו ותכנס זו ע"ש א"ה מד"ה הנ"ל אינו מבו' דקאי אקרא דלא יחליפנו בלחוד דגם אקרא דלא ימיר קאמר אי לאו קרא דוהיה הוא וכו'. דאתרוייהו קאמר הו"א שר"ל תצא זו ותכנס זו וגם מההיא דד"ט נלע"ד דמ"ש הגמ' הו"א תצא זו ותכנס זו אין הכוונה דדוקא אם כ' לא יחליפנו לחוד הייתי אומר כן, אלא אפי' אם כ' ולא ימיר ולא כ' ולא יחליפנו הייתי אומר תצא זו וכו' דחילופין והמרה היינו הך ומה שנקט הגמרא ולכתוב ולא יחליפנו, משום דהוא רא' במקרא וגם דכיון דהוא משמע בשל אחרים הו"א דהיינו כדרך חילוף הרגיל דמחליף שלו בשל חבירו ומייתורא דלא ימיר שמעינן דהיינו אפי' באינו בדרך חילופין, ופי' לא יחליפנו למסקנא היינו ג"כ באינו דרך חילוף להוציא זו ותכנס זו ואה"נ דאם היה אומר לא ימיר לחוד ג"כ, הו"א דר"ל תצא זו וכו' כדמשמע מד"ה הנ"ל ומיתורא הוא דשמעינן תרוייהו, אך אי"ל דאם היה אומר לא ימיר הו"א דדוקא בשל עצמו ולא