ויוסף שאול (אלישר) נא

עושין תמורה עכ"ז לוקין מדוע לא הקשו שם בגמ' בד"ד ע"ב לס' אביי דאמר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבוד מהני דאי ס"ד לא מהני אמאי לוקה, מהא דצבור ושו' דאף דלא מהני לוקין

ד) ולולא דמסתפינא אמינא דהרמז"ל סו' דר"ש חולק על ת"ק גם לענין דונא והוא דריש סו' דלא יחליפנו כולל גם צבור ושות' וכמ"ש הרש"ש ז"ל בד"ב ע"ב ד"ה ת"ל וכו' וז"ל דכמו דרבינן אשה לחיובא בתמורה אף דבהפסוק נכתבה בלשון זכר משום דמלת ואם המר דהוא מקור מרבה כל דבר, כ"כ מרבה ר"ש צבור ושות' ממלת ואם המר ימיר דהוא מקור אף דהלאו נאמר בלשון יחיד ומשו"ה הוצרך ר"ש למעט ק"ל ושות' ממעשר עכ"ל, ולפי"ז מלאו דלא יחליפנו גם צבור ושות' לוקין על התמורה ואלמלא מיעוטא דמעשר הו"א דתמורתם נתפסת כדין כל תמורה אלא דהמעשר הוציא אותם מן הכלל שלא תהיה נתפסת תמורתם, ואהני לן מעשר לענין זה שלא עושין תמורה אך הלאו נשאר בתוקפו דכולל גם צבור ושות', והרמז"ל פ' כר"ש משום דסתם לן תנא כוותיה לעיל במ"ג כמ"ש התויו"ט שם בד"ה און ממירין וכו'. ובזה ניחא מאי דלא הק' בגמ' ואביי מס' ר"ש משום דשפיר יכול לתרץ אביי דהוא סו' כס' ת"ק החולק על ר"ש וס"ל דאין עושים תמורה ולא לוקין אלא דק"ק דא"כ אביי ורבא פליגי בפלוגתא דתנאי דת"ק ור"ש וצ"ל דאין מקום קו' מעיקרא מר"ש די"ל דתמורה שאני דלא אהני מעשייהו משום דגלי קרא במעשר ואין ללמוד מזה אדעלמא דהיכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי

ה) ומהאמור בזה נר' דיש ליישב גם קו' הלח"מ ז"ל בה"א שהק' דכיון דממעשר ממעטינן עכו"ם וקדשו בדה"ב דלא תפסי בתמורה נימא דכמו דאין לוקים עליהם, גם צבור ושות' לא לילקו דגם אינהו ממעשר ממעטינן להו ע"ש ולפי"ה ניחא די"ל דשאני צבור ושות' דהם נכללו בכלל הלאו כנ"ל ומיעוט המעשר אהני רק לענין דלא תפסי בתמורה, והלאו כדקאי קאי דכולל גם צבור ושות'. משא"כ עכו"ם וקדשי בדה"ב אף דנכלל במלת קרבן מ"מ מכיון דנתמעטו מהמעשר הרי כאילו מגלי לן קרא דקרבן האמור בתמורה לא מיירי בקרבן עכו"ם וקדשי בדה"ב, אלא קרבן ישראל וקדשי מזבח ולזה אין מקום לחייבם מלקות. ולא דמי לצבור ושות' דכיון דנכללו במלת מקור א"א להוציא הפסוק מפשוטו דא"כ לא הו"ל לכתבו בדרך זו שהוא מקור כנלע"ד ודו"ק

ו) ולעיקר קו' תוס' חדשים על הרמז"ל שפ' גבי צבור ושות' דלוקה נלע"ד דהוא מגזירת הכתוב ע"ד כהן אונס שגירש שהכתוב מנעו מלקיים העשה ועכ"ז לוקה כמו שפ' הרמז"ל בפ"א מה' נערה בתולה ה"א, וכ"ש בתמורה דאף בהיכא שהקדושה נתפסה בתמורה ושניהם קדשי דאין כאן זלזול בקדושה כ"כ עכ"ז לקי דודאי הוא דלקי בהיכא שאינו מתפיס בתמורה דעי"ז זילא בה מלתא לאותה התפסת הקדושה דודאי דלקי ועי' רש"י ד"ט ע"א ד"ה חילוף וכו' שכ' אע"ג דלא אהני מידי וכו' אפי"ה לילקי הואיל ונתכוון להוציא הקדש לחולין ע"ש הרי דמשום כוונה לחודה לקי אע"ג דלא אהנו מעשיו משום זילותא דהקדש, והוא הדין והוא הטעם כאן ודוק

ו') ואולם כשנתבונן בדברי הרש"ש ז"ל הנ"ל נראה דכל דבריו לא נאמרו אלא לר"י אבל לר"מ א"א לומר דהוא מרבי יורש ממלת המר דהוא מקור, דהרי אצטריך לרבות אשה מוי"ו דואם ולא ריבה אותו מהמקור. ועוד דממלת המר לא מרבי כ"א דברים שהיה אפשר למעטם מלשון הלאו