ויוסף שאול (אלישר) נ

על דברי ר"ל דאמר לא תימא וכו' והוא בא ליישב למה צריכינן אליביה לשני הטעמים וע"כ אם לא אמר יקדשו לא חל ההקדש כמו לדידן ומ"ש התוס' הוא אליבא דרב הונא ואולי דכוונתו ז"ל היא דכמו דאמרינן מתוך שיכול לכופה נעשה כאומר לה יקדשו וכו' הכי נמי כשהקדיש בשעה שהיתה ניזונית שתקה נעשה כאומר יקדשו ולא תוכל להפקיע עצמה מסכת תמורה ד' ב' ע"ב

גמ' ובין ר"מ ובין ר"י טעמא דרבי קרא לאשה הא לא רביה קרא וכו' לא לקיא וכו' אבל הכא דעונש שאינו שוה בכל הוא דתנן אין הצבור והשותפין עושין תמורה אשה נמי לא לקיא קמ"ל, א) ק"ל לד' הרמז"ל בפ"א מהל' תמורה הל' א' דפסק בצבור ושו' שהמירו לוקין ואין התמורה קודש עי"ש מאי פריך הגמ' אריבוי אשה מדתנא דבי ר' ישמעאל דהשוה הכתוב וכו' כיון דאי לאו קרא הו"א דהגם דלוקה האשה שהמירה אבל אין תמורתה תמורה דומיא דצבור ושו' ולהכי אצטריך רבויא דקרא לאשמועינן דעושה תמורה ועוד ק"ל לד' הרמז"ל דסובר דלא תלי עשית תמורה במלקות מאי קאמר רמי בר חמא בקטן או דילמא כיון דלאו בר עונשין הוא בתמורה לא מתפיס, כיון דלא תלי התמורה בעונשין דהרי צבור ושו' לוקין אעפ"י שאין עושין תמורה. שוב ראיתי להרב לח"מ ז"ל שם על המקום שהאריך בזה

ב) והנה הרב תויו"ט פ"א דתמורה מ"ו ד"ה קרבנות כתב שדעת הרמז"ל בפ"א דתמורה הי"ב דהעתיק שם טעמא דר"ש במשנה ו' הנ"ל מבואר דס"ל דליכא פלוגתא במתניתין, וכתב עוד דבהא דתנן שנאמר לא ימיר וכו' פליג ודריש טעמא אחרינא אלא דבעיקר הדין אין מחלוקת כ"א משמעות דורשין וכו' ע"ש. וק"ל דכיון דבין לת"ק דממעט צבור ושו' מקרא דלא ימיר אותו ובין לר"ש דממעט להו מדכתוב גבי מעשר לא יבקר ולא ימיר וכו' סו"ס עיקר הלאו לא נאמר אלא ליחיד ולא לצבור ושו' א"כ מנ"ל להרמז"ל לפסוק בהא גבי צבור ושו' דאעפ"י שאין עושין תמורה כיון דהם מוזהרים שלא ימירו לוקין דהלא עיקר הלאו לא נאמר אלא ליחיד ולא לצבור ושו' ומרן הכ"מ שם בה"א כתב דמשמע ליה להרמב"ם כן מדלא קתני מותרים להמיר עי"ש ובודאי דכונתו לומר כד' התויו"ט דמאחר דאין בהן לאו אמאי לא תני במשנה בהו מותרים להמיר ומזה דקדק הרמז"ל דלוקין ואחרי נע"ר לא זכיתי להבין כוונתו מלבד מה שכבר העיר הגאון תוס' חדשים במשנה א' ד"ה וסופג וכו' דאין דרכו של הרמז"ל לפסוק דין על יסוד דקדוק קל כזה ומכ"ש לחייב מלקות ע"ש. עוד זאת לא ידעתי איך שייך לומר מותרים להמיר מאחר דאין כאן המרה דאינם תופסים בקדושה ולשון מותרים להמיר משמע דהם בסוג תמורה ולפי האמת הם חולין כמו שהיו

ג') עוד ק"ל דלד' הרמז"ל הנ"ל דהגם דאין