ויוסף שאול (אלישר) מח

ומשני מדרבנן דכתב וז"ל הך ברייתא דלעיל דשיירא לקדשי מזבח למימרא דחייל עלייהו הקדש עילוי מדרבנן הוא עכ"ל, דיש לדקדק אמאי שבק רש"י ז"ל ברייתא דקתני בהדיא קדשי מזבח שהתפיסן לבדק הבית מה שעשה עשוי דממנה איתותב רב הונא והוי תיובתא גם לעולא ונקט ברייתא דשיירא לקדשי מזבח דהוי מכח דיוקא אלא דהוא ז"ל הרגיש דהך ברייתא דקתני בהדיא קדשי מזבח וכו' נוכל בנקל לתרץ גם לרב הונא דהוי מדרבנן אבל הך ברייתא דשיירא לקדשי מזבח מתרצא לעולא שפיר דהוי מדרבנן אבל לרב הונא לא מתרצא ומכ"ש מתניתין ולזה נקט הך ברייתא דשיירה

כתב עוד וז"ל ונראה שזו הוא קושיות התוס' שהקשו דאם כן תיקשי ליה מתניתין וברייתא דלעיל דקאמר מקדישין אותם הקדש עילוי ומאי קושיא אימא מדרבנן אלא כוונתם היא דא"כ אמאי אסיקו בתיובתא לרב הונא עכ"ל. ואחהמ"ר מעפ"ר ואלף מחילות מכת"ר דאם זה הוא כוונתם למה לא הקשו קושייתם ישר ואמאי העלימו כוונתם והקשו בעקיפין וסוף סוף הקושיא נשארת דיהא פירוש דברי עולה מה שיהיה אבל לרב הונא היה יכול לתרץ דמ"ש רב הונא היינו מן התורה ומתני' ובריית' היינו מדרבנן ולא לאסיק בתיובתא

ולפענ"ד דאין כוונת קושייתם היא על תירוץ הגמ' דמשני מדרבנן אלא קושייתם היא על סתמא דתלמודא דאמר ומי אמר עולא הכי והאמר עולא וכו' דנראה דאם לא היתה מימרא זו דעולא הוי ניחא ותיקשי ליה ממתני' דקתני מקדישין וכו' והיינו מה שכתבו אחר זה הילכך ממתני' ניחא ליה וכו' [ואל יקשה בעיניך מ"ש התוס' יומא ל"ד ע"ב ד"ה הני מילי וכו' דיותר ניח"ל לאקשויי מדידיה אדידיה מלהקשות מכח משנה עי"ש דיש לחלק דהתם דהקישיא היא על המימרא דאיירי בה ודאי דיותר חזקה היא הקושיא מדידיה עצמו לא כן כאן דעל המימרא "דאמר עולא" אין עליה שום קושיא אלא דמכח מימרא זו יש להקשות על מימרא אחרת ע"ז מקשים התוס' כאילו עד השתא דלא שמענו מימרא זו הוה ניחא והלא בלא"ה קשה עלה מכח משנתינו], ועל כל הפירושים קשה דגם לפירושם קשה ממתניתין דקתני ומחרימין ודלפי הברייתא היינו חרמי כהנים, ועיין להח"נ דהניח קו' זו בצ"ע, ולפי דברינו י"ל דנקט מחרימין אגב דנקט מקדישין דהוא מדאורייתא

ואם נפשך לומר דמדהמשיכו התוס' בדבריהם את פירוש רש"י גם על תירוץ הגמ' נראה דקושייתם הוא על התירוץ נוכל לומר דכוונתם הוא על התירוץ דאיך אפשר לומר מדרבנן דא"כ מתני' דקתני מקדישין אותם לכתחלה לא משמע הכי דאין שייך לומר דמדרבנן מקדישין אותם לכתחילה אלא דאם הקדישן מה שעשה עשוי מדרבנן או משלם מדרבנן הקדש עילוי ומלת מקדישין אותם משמע מדאורייתא "והשאר כמו שהוזכר לעיל יבא על נכון"

שם הלכה כ"ח וכן המקדיש מעשה ידי אשתו וכו' אמר לה יקדשו ידיך לעושיהן הואיל והן משועבדים לו הרי כל מעשי ידיה קדש הא למה זה דומה וכו' והרב כסף משנה העתיק דברי הר"ן ז"ל דכתב וז"ל ולא ידעתי למה, דבגמ' אמרינן דהא דרב הונא אמר רב דאמר יכולה אשה שתאמר וכו' פליגא אדר"ל דאמר לא תימא טעמא דר"מ וכו' אלא טעמא דר"מ מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה נעשה כאומר לה יקדשו ידיך וכו' ומשמע דדוקא מתוך שיכול לכופה וכו' דאינה יכולה לומר איני ניזונות ואינו עושה הוא דאי אמר לה