ויוסף שאול (אלישר) מו

תירץ בעד הרמב"ם וכתב וז"ל י"ל שראשו של אחד לענין שמה שירויח באיברי הראש דבין שהוא תורגמן או משורר או צופה יהיה לבעל הראש ומה שירויח בשאר איברי הגוף יהיה לבעל הגוף עכ"ל, ואחהמ"ר מעפ"ר לא זכיתי להבין איך יפרשו דברי הברייתא במ"ש ראש פרה זו מכור לך וכו' ולא עוד אלא אפילו אמר ראש פרה זו הקדש אין להקדש אלא ראשה ואמר רב פפא דהא מזדבן רישא דתורא בבי טבחא

א') לדבריהם דפירוש שותפים ר"ל דמי אותו אבר אמאי שינתה הברייתא בלשונה דגם בראש פרה מכור או הקדש היה לה לומר שותפים דהיינו דמי ראשה

ב') דנתינת טעם דרב פפא מראה כאילו גם על ראש פרה זו הקדש נתן טעם מה בין ראש פרה לראש חמור ואמר דהא מזדבן ולדבריהם היינו הך

ג') דלא דמי שותפים בו דאמרו על ראש עבד לשותפים בו דאמרו על ראש חמור

ד') דלא נתנו טעם למה יגרע כח הקדש מכח קונה דבמכר יהא בעין יפה יותר מהקדיש, ועל תירוצו של הרב כ"מ ז"ל קשה דהרמב"ם ז"ל פירש מה הוא אבר שהנשמה תלויה בו וכתב בפרה לבה ובאדם אמר ראש עבד ובחמור לב חמור כל זה לדוגמה ויכול להיות שבאדם הקדיש לבו (ובפרה ראשה וכמו כן בחמור) ואז איך יסלקו הריוח השותפים האם יש מלאכה שיעשה רק ע"י הלב? ואם באמת יש חילוק היה לו להרמב"ם ז"ל לבאר באם הקדיש לבו

שם פרק ו' הלכה ג' כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל וכל מי שהחרים או הקדיש כל נכסיו לוקחים כל מה שיש לו ואפילו תפילין שבראשו וכו' והרב לח"מ ז"ל כתב עליו וז"ל בהלכות זכיה ומתנה גבי שכיב מרע שנתן נכסיו כתב רבינו ז"ל דהוי ספק אם נכנס ספר תורה בכלל וכאן כתב כן משום דשאני הכא דאמר כל וכו' אי נמי מקדיש בעין יפה מקדיש ואפילו לא אמר כל נכנס ספר תורה בכלל עכ"ל, ומובן מדבריו דאם במתנת שכיב מרע הוי ספק אבל במקדיש פשיטא ליה דספר תורה נמי הקדיש משום דבעין יפה מקדיש ודבריו אחהמ"ר מעפ"ר הק' צ"ע להבינם

א') דהא דאמרינן דבעין יפה מקדיש היינו דוקא אותם הדברים שיכולים להיות נכללים בדבורו כשהקדיש וכמו שכתב רשב"ם ז"ל בב"ב דף ע"א ע"א בד"ה במוכר וז"ל דאפילו למ"ד בעין יפה מוכר הני מילי דמה שמפרש במכירתו מכר הכל ולא עיכב לעצמו כלום ממה שמכר ובד"ה מאי שנא מכר ומאי שנא מתנה כתב וז"ל נהי נמי דנותן בעין יפה נותן טפי ממכר אפי"ה זימנין שאינו נותן לו אלא מה שמפרש בפיו אבל מידי שאינו נכלל לא קייהיב עכ"ל. ועל יסוד זה פשיט הש"ס דזוכה בכל הדברים הנקראים נכסים וביניהם גם התפילין דנקראו נכסים וזהו מ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות זכיה ומתנה הלכה ט"ו וז"ל ותפילין ושאר ספרים הכל נכלל בכלל נכסים והספר תורה יש בו ספק אם הוא נכלל בכלל נכסים או אינו וכו' הרי דהדבר תלוי דוקא באם נכלל הדבר במלת נכסים דאם לא, הטעם דבעין יפה הוא נותן לא מועיל שיזכה בו וכמו דכתב בהלכה י"ב דאם אמר מטלטלי לפלוני אינו נוטל בחיטי ושערי

ב') עוד ראיה ממה דאיתא במס' ערכין דף כ"ד ע"א ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אתא לקמיה דרב יימר אמר להו סליקו ליה תפיליו מאי קמ"ל מתניתין היא