ויוסף שאול (אלישר) מ

תפס השני עיי"ש ואחהמ"ר מכבוד הגאונים ז"ל דגם מלת קודמים פירושו ע"י כפיה וכמ"ש רש"י ז"ל בד"ה דאמור בעלים ברישא דינר וכו' הלכך הדרינן אבעלים על כרחייהו וגם בד"ה בעלים קודמים (דף כ"ח ע"א) וז"ל הלכך הדרו אבעלים על כרחייהו ע"כ הרי דביאור קודמים ר"ל כופין אותם אלא דהחילוק בין רישא דנקט קודמים לסיפא דנקט לשון נותנים הוא דברישא הבעלים נתחייבו בעצמם מרצונם לתת כ"ה עם החומש לא שייך לומר כופין אותם כיון שאין מוסיפים דבר, לא כן בסיפא דכופין אותם להוסיף על מה שהתחייבו נקט לשון נותנים דהיינו כופין אותם להוסיף

ועל תירוץ הרב יקר הערך דכתב וז"ל ולענד"נ דע"כ צ"ל דמתני' איירי באופן זה דהבעלים פתחו ברישא דכן הדין כאמור ונתנו הבעלים דרך משל עשרה ואח"כ נתנו אחרים עשרים והבעלים ג"כ נתנו עשרים ולא הוסיפו כלל דאפי"ה הבעלים קודמים מפני החומש עכ"ל. וקשה דמה יענה להסיפא אמר אחד הרי שלי בעשרים ושש אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר הבעלים קודמים, ועוד לתירוץ רבא דאמרו בעלים פרוטה ופירש"י דאמרו ברישא פרוטה ר"ל דאמרו מתחילה עשרים ופרוטה הרי דהבעלים הוסיפו על אחרים פרוטה ועכ"ז נקט קודמים, הן אמת שגם על רבא קשיא דאם כן אמאי תלו במתני' דין קדימת הבעלים משום שמוסיפים חומש תיפוק ליה דהם הוסיפו פרוטה על כל אדם אבל נוכל לומר דטעם זה דחומש נקט גם בעד שאר הבבות דאחרים הוסיפו עשרים ואחד עשרים ושתים וכו' דכופין את הבעלים להוסיף משום החומש

והרמב"ם בהלכות ערכין, פ"ח הלכה ה' כתב וז"ל בא אחד ואמר הרי הוא שלי באחד ועשרים אם שתקו הבעלים ולא הוסיפו כלום מוכרין אותה להם בחמש ועשרים ואם הוסיפו הבעלים על עשרים ואחד אפילו פרוטה אחת הרי אלו נותנים ששה ועשרים ופרוטה אחת עיי"ש, והיינו דהוא מפרש דאמרו בעלים פרוטה דהוסיפו פרוטה על אחרים ולזה כופין אותם לשלם ההוספה עם החומש שלהם ואם לא הוסיפו משלמים העשרים עם החומש ואין כופין אותם להוסיף וקשה לפי"ז דנדחה תירוץ הגמ' לעיל כשהקשו על משנתינו למימרא דחומש עדיף ורמינהי וכו' ותירצו הכא דחומשא רווחא דהקדש הוא חומש עדיף וכתבו התוס' בד"ה למימרא וכו' דקושיית הגמ' היא אמאי דכופין אותם להוסיף יעו"ש והשתא לפי אוקימתא זו אעיקרא לא קשיא דשאני הכא דהוסיף על אחרים פרוטה בשביל זה כופין אותם לא כן במשנה דמעשר שני שהקשו ממנה דאיירי מתני' בלא הוסיפו הבעלים לכך נותנים אותם לאחרים שהוסיפו על הקר וא"כ מאין לו להרמב"ם לפסוק דאם אמר אחד הרי הוא שלי בעשרים ואחד והבעלים לא הוסיפו דנותנים אותם לבעלים בחמש ועשרים, והרב כ"מ בד"ה הבעלים וכו' כתב וז"ל ומפרש רבינו דמאי דאמר בגמ' דאמור בעלים פרוטה ולא דק היינו לומר דכי תנן הבעלים נותנים עשרים ושש היינו דוקא בשאמר הלה בכ"א אמרו הבעלים בכ"א ופרוטה אבל אם שתקו הבעלים אין נותנים אלא כ"ו יעו"ש ונ"ל דטעות סופר נפל בדבריו דאם שתקו הבעלים ולא הוסיפו אין נותנים כי אם עשרים וחמש כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל

ועל רש"י ז"ל בד"ה ואם לאו אומר לו הגעתיך דכתב וז"ל דאמרו בעלים אתא גברא בחריקן עכ"ל קשה לי למה לו הטעם הזה כיון דבלאו הכי דהאחר נותן כ"ו והבעלים נותנים רק כ"ה אין לנו ליתנו לבעלים דאיכא פסידא סלע להקדש וכ"כ קשה על הרב לח"מ