ויוסף שאול (אלישר) לט

האשה ישר מן ההקדש בלא פדיון לא היה לו להקשות מהפודה פודה למה לי היה לו להקשות אמאי אמרו במתני' אין האשה יכולה לגבות כתובתה וכו' תגבה כתובתה מן ההקדש

דף כ"ד ע"ב תוס' בד"ה אי כרבי וכו' וי"ל דמזה הוה מצי לשנויי ההיא כרבנן וכו' יעו"ש, ועיין להרש"ש דכתב דבמשנה בדף כ"ה, צ"ל רבי אומר, אומר אני כמו שהביא הש"ס כאן, ולפי"ז אין מקום לדברי התוס' לא בקושייתם ולא בתירוצם

דף כ"ה ע"ב תוס' בד"ה מה וכו' עיין להרש"ש דכתב וז"ל והיה בצאתו ביובל קודש לה' לכהן תהיה כצ"ל, ודע דבת"כ איתא מדכתיב השדה בצאתו מגיד שהשדה קרוי לשון זכר בלשון הקודש וזה סתירה למה שהבין הש"ך בפי' הכתוב זרע רב תוציא השדה וכו' יעו"ש והרואה בדברי הש"ך במקומם בח"מ סי' שי"ו סק"ה יראה דאין שום סתירה ואדרבה הוא הביא את הסמ"ע דכתב דשדה הוא לשון נקבה והשיב עליו דמקרא מלא הוא לשון זכר ויקם את השדה והמערה אשר בו אלא דהוקשה לו דברי התוס' שכתבו בב"ק דף נ"ח ובפרק השואל דהוא לשון נקבה וכתב דנקרא גם לשון נקבה והוא כמו מחנה וכו' ועל זה הביא מקרא זרע רב תוציא השדה וכו' יעו"ש

אלא דעל הש"ך יש לתמוה דהביא על חצר שנקרא לשון נקבה מהש"ס ולא הביא ממקרא מלא שבתורה בפרשת ויקהל י"ז את קלעי החצר את עמודיו ואת אדניה ופירש"י וז"ל הרי חצר כאן לשון זכר ולשון נקבה

דף כ"ז ע"א תוס' בד"ה אמר רבי יוסי וכו' א"נ אפילו שלא בזמן הבית וכו' דבריהם הם סותרים למ"ש בדיבור הקודם בד"ה המקדיש שדהו דלכ"ע דבזמן הזה אפי' לכתחילה מחללים על שוה פרוטה כשמואל והאמת הוא דפליגי ת"ק ור"י אם מחללין על דבר שאין בחומשו שוה פרוטה או לאו וראיתי בשיטה "מים קדושים" שרצה לתרץ דטעמא דת"ק משים פרסומי, ואין הדעת סובלתו, א) דרב חסדא אמר שקול ארבעה זוזי דאפילו דהיה יכול לחללו על שוה פרוטה אבל ארבעה זוזי הוא פרסום וכדכתב רש"י שם אבל על ארבעה פרוטות אין זה פרסום, ב) שלא היה לו לתלות הטעם דבעינן שיהא בחומשו שוה פרוטה, ג) כיון דדבר זה הוא מחלוקת תנאים לא היה להגמ' לקמן (דף כ"ט.) לומר כשמואל ולחלק דמ"ש שמואל בדיעבד בזמן שבית המקדש קיים וכו' כיון שדבר זה הוא פלוגתא דת"ק ור"י היה לה לומר כמאן כר"י וכעת צ"ע

שם במשנה ואחד אומר בחמשים עיין לרגמ"ה שכתב דהוא שומה של תורה דכתוב בחמשים שקל כסף עכ"ל והא ודאי דקיימינן בזמן שאין היובל נוהג ועוד דחמשים שקל כסף הוא על כל זרע חומר שעורים והכא איירי על כל השדה מדממשכנים לכל אחד עד עשר אלא דהוא הרגיש למה עלה התנא עד חמשים ולא עד ארבעים או ששים לזה כתב דסכום זה הוא שומת התורה

, שם במשנה הבעלים אומרים בעשרים וכל אדם אומרים בעשרים הבעלים קודמים מפני שהם מוסיפים חומש עיין להרב "יקר הערך" דהקשה וז"ל ולפום ריהטא יש להעיר דכיון דבעלים אומרים ברישא בעשרים א"כ מהיכא תיתי דיהא קודם האחר דאמר בעשרים בלי שום תוספת ולמה תלו הטעם משום שהבעלים מוסיפים חומש תיפוק ליה דהבעלים פתחו ברישא בעשרים ואפילו באיש זר הדין כן מאחר דקדם ונתן עשרים זכה אלא א"כ הוסיפו עליו עיי"ש והרב מעשה חושב הקשה הקושיא הנ"ל וכתב כבר קדמני הרב יקר הערך והוא יצא לתרץ דנפקא מינה דאם