ויוסף שאול (אלישר) לח

לימא כתנאי וכו' כתב בספר אמר יוסף בליקוטים על הש"ס וז"ל וק"ק דבאיכא דאמרי קמא נמי אמאי לא מקשה הש"ס נמי לימא כתנאי עכ"ל, ולא זכיתי להבין קושייתו כיון דתיכף ומיד אמר ואיבעית אימא וכו' דהוכרח לזה דכיון דפלגותייהו בנדר ברבים משמע אבל בנדר על דעת רבים כ"ע ס"ל דאין לו הפרה א"כ ידירו אותו על דעת רבים ולזה הוכרח לומר ואיבעית אימא וא"כ כבר ממילא נדחית קושיית לימא כתנאי כיון דכ"ע ס"ל כאמימר דיש לו הפרה

שם בגמ' בשאלה דהקדש וכו' רגמ"ה כתב דלר"א שואלין על ההקדש ולכן יש חשש שאם האשה תגבה כתובתה יהא זה פתח לבעלה המקדיש לבטל ההקדש שיאמר על דעת זה שהיא תגבה כתובתה לא הקדשתי ור"י סבר דאין שואלין ולכן אין לחשוש וקשה דלר"א מה תועלת בהדירה סו"ס האשה תקבל כתובתה ועי"ז הוא יבטל ההקדש נהי דאם הכתובה מרובה לא יגרשנה דמה תועלת יהא לו אבל אם הכתובה מועטת וההקדש מרובה יגרשנה בכדי ליהנות בביטול ההקדש

ולר"י יש לחוש אם הכתובה מרובה שיחזירנה בכדי ליהנות מכתובתה, וי"ל לר"א כיון דאין קינוניא ומגרש לחלוטין כדין הוא מבטל ההקדש כיון דבאמת היה בטעות ולר"י נמי כיון דאין חשש לביטול ההקדש ע"י קינוניא לא איכפת לן אם מחזירה

, שם בד"ה תוס' לכי יגרשנה וכו' תימה לרבי למה ידור הנאה וכי מה הוא עושה והלא אינו רוצה שגובה מן ההקדש עיי"ש דבריהם אלו אין להם ביאור וכי לא ידעינן דטעם ההדירה הוא משום חשש קינוניא וא"כ הוא רוצה שתגבה מן ההקדש בכדי להחזירה אלא דעיקר קושייתם היא דלאשה היה להם לחכמים לקונסה וע"ז בא תירוצם

שם תוס' בד"ה דחזקה וכו' וכיון דלא חיישינן שעשה קינוניא להודות כמה חייב כמו כן אין לחוש כאן שמגרש אשתו ולחזור ולישאנה וכו' דבריהם צריכים ביאור דהא לתירוץ הגמ' דבשכיב מרע אין אדם חוטא ולא לו ר"ל דלא כן בגירושין עושה קינוניא וזה היפך דבריהם אבל הנ"ל דהתוס' הרגישו דא"כ רב הונא דנקט דינו בשכיב מרע דנאמן משמע אבל בבריא פסיק ליה דאינו נאמן וחזרה קושיית הגמ' לימא כתנאי אמרה למילתיה וע"ז תירצו התוס' דדין גירושין בבריא שהוא קנוניא רבתי דומה לדון הקדש בשכיב מרע לענין שבועה ודו"ק ועיין בח"נ ולענ"ד דבריו דחוקים

שם תוס' בד"ה בשאלה וכו' ותימה קצת דקי"ל כב"ה דהקדש בטעות לא הוו הקדש וא"כ יש שאלה וא"כ היאך קאמר רב הונא וכו' יעו"ש וקשה לו דאמאי לא מקשים כזאת על ר' יאושע דהרי אמרו דבבריא כ"ע לא פליגי דאדם עושה קינוניא על ההקדש ולמה יעשה קינוניא כיון שיכול לישאל על ההקדש ויתרצו כתי'

שם ע"ב במשנה והיתה עליו כתובת אשה פירש"י ז"ל דקדמו גירושין להקדש דליכא קינוניא ע"כ הוצרך רש"י לזה כי היכי דלהוי דומיא דבעל חוב דבחדא מחתא מחתינהו כתובת אשה ובעל חוב והיינו דקדם להקדש

שם תוס' בד"ה הפודה פודה וכו' ולא אמרינן שיצא הקדש בלא פדיון וכו' יעו"ש ולפי"ז קשה מה מקשה בגמ' למה לי למימר הפודה פודה וכו' כיון דידע כוונת המשנה משום שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון, ונ"ל דכונת המקשה הוא דהאשה בעצמה היא תפדה את ההקדש ותשלם את ההפרש להקדש ולמה צריך שאחר יפדה ותירצו משום דר' אבהו וכו' וכן ראיתי להרב לחם משנה בכוונת הגמ' אליבא דהרמב"ם בפ"ז מהל' ערכין. ולפי"ז ניחא יותר לישנא דגמ' דקאמר למה לי למימר הפודה פודה וכו' אבל לפירש"י דכוונת הגמ' הוא דלמה לא תקבל