ויוסף שאול (אלישר) לז

עד שיאמר רוצה אני לאו דוקא קשה דהיכי ס"ד לומר הכי, דא"כ גם בקרבן יהא לאו דוקא שיאמר רוצה אני ולמה לי קרא דלרצונו דאפילו מקריב אותו בע"כ כיון דעושה המעשה הרי הוא כמו שאומר, ועל קושייתי על הרמב"ם ז"ל לא אבין מה לו על הרמב"ם ז"ל אחרי שכן הוא לישנא דתלמודא וכמו שכתב הוא בעצמו וכן משמע מלישנא דגמ' כאן עד דמבטל ליה למודעיה וא"כ תיקשי ליה היכי שמעינן ה ממתני' הא במתני' לא קאמר אלא שיאמר רוצה אני, אבל נראה לפי קוע"ד אחר אלפי פעמים מחילה מכבוד הגאונים ז"ל ונשיקת עפ"ר לפרש כוונת הגמ' דרב ששת סבר דמתני' איירי בסתם אונס וע"ז הצריכוהו לומר רוצה אני ולא הסתפקו במעשה שעשה שהביא הקרבן או שנתן הגט בשתיקה משום די"ל דזה נמשך מכח הכפיה אבל כשאומר רוצה אני דהוא מבטל את דבורו הקודם של סירובו ומיאונו אזי מועיל המעשה ונקרא לרצונו ומזה הוכיח רב ששת במי שמסר מודעה שצריך ג"כ לבטל המודעה ולא מספיק שיאמר רוצה אני כ"א בביטול המודעה בפירוש וע"ז סמך הרמב"ם ז"ל במה שפסק בדין מודעה דלא סגי שיאמר רוצה אני "ועיין הרמב"ם בהל' גירושין בפ"ב ה"כ מ"ש שם", ובזה אין מקום מסוגייא זו סיוע להרב מחנה אפרים ז"ל וראיתי להר"ן ז"ל בראש פרק השולח דכתב וז"ל עד דמבטל ליה למודעיה וכו' מלישנא יתירא דייקינן הכי ע"כ, ואולי דעכ"ז יש לפרש דבריו על דרך שכתבתי דמיתורא דלישנא דייקינן היינו דהיה לו לומר וכן לענין גטין עד שיתן והיינו מבינים דצריך שיאמר רוצה אנו אלא דא"כ היותי יכול לומר דאין צורך שיאמר בפירוש רוצה אני וגם אם נתן בשתיקה שפיר דמי אבל מלישנא יתירא ילפינן דצריך דוקא שיאמר רוצה אני והיינו בכדי לבטל מאונו הקידם ומינה במודעה צריך שיבטל בפירוש המודעה ולא סגי שיאמר רוצה אני אבל התוי"ט ז"ל כתב וז"ל עד שיאמר ולא עד שיתן דייק מיניה רב ששת דלא סגי בנתינה דדילמא מסר מודעה ובנתינה בעלמא אין זה ביטול ולכך צריך שיאמר עכ"ל. וגם על התשב"ץ ועל התוי"ט קשה קושיות הגאון חשק שלמה ז"ל דהיכי שמעינן ממתני' דצריך ביטול דבאומר רוצה אני סגי וגם קושייתנו מי הכריח את רב ששת לאוקמי מתני' דמסר מודעה והלא דומיא דקרבן קתני ובקרבן אין שייכות מודעה וכמו דבקרבן בעינן לרצונו גם בגט בעינן כמ"ש רשב"ם בב"ב דף מ"ח משום דכתיב ונתן עיי"ש, והייתי רועד להעלות פירוש זה על ספר נגד כל הגאונים הנז' אלא שראיתי אח"ז בספר "מעשה חושב" שיטה על ערכין ששלח אלי רב אחאי גאון כמוהר"ר ש"י זווין שליט"א ומצאתי אילן גדול לסמוך עליו וששתי ושמחתי כעל כל הון

דף כ"ב ע"א גמ' כשחייב מודה עיין לרגמ"ה דכתב וצוה לתת ע"כ ולפי"ז בהא דשלחו מתם דכתב אבל בעלמא אפילו כשחייב מודה לא מזדקקינן דאיכא למימר מודה דחייב לו אבל איכא למיחש דמשכון אתפסיה עכ"ל קשה דאם אמר תנו אפילו במתנה נותנים כדלקמן כ"ש כשחייב מודה

שם תוס' בד"ה תנן וכו' וא"ת למה ליה לאותובי לרב אסי ממתניתין ממילתיה דרב אסי גופיה הוה מצי למיפרך וכו' ע"ש ונראה לו דמדברי רב אסי אין שום פירכא דיש לפרש דבריו לצדדין אין נזקקין לנכסי יתומים אם הוא ישראל אלא א"כ הוא בעל חוב עכו"ם שרבית אוכלת בהם אבל במתני' אין לפרש כזאת. דף כ"ג ע"א גמ' ואלא הא דאמר אמימר נדר וכו' על דעת רבים אין לו הפרה