ויוסף שאול (אלישר) לו

שליט"א שבידו העוז להוסיף ולגרוע לסידור הדברים, ולו היה בידי עוז הייתי מגיה בפיהמ"ש להרמב"ם ז"ל במקום כמה הוא שוה כמה היה שוה ובמקום כשהוא מת כשלא מת תיקון כל כך קטן, אבל יסלח לי כת"ר אם אשוב לומר שעוד לא נתיישבו לי הדברים במה שהוסיף וכתב שהחילוק הוא בין דמי שור זה עלי ליקדש השור דבאופן השני כיון שחלה הקדושה על השור יש כאן אחריות וכו' אחר שהרמב"ם ז"ל פסק בדמי בהמה זו עולה נתקדשה קדושת הגוף והיא עצמה תיקרב וכמו שכן כתב האור הגדול בהקדמת דבריו א"כ אין צורך שיאמר יקדש השור בכדי שהשור יהיה קדוש ועיין בשמ"ק בשם הרא"ש על גיליון הש"ס ואם ביקדש השור חל עליו אחריות משום דהשור קדוש מדוע שלא יחול עליו אחריות גם בדמי שור זה כיון דהשור קדוש

ועתה אעלה אל תחילת דבריו שכתב שמצא לו רב להאור הגדול והוא הר"י ז"ל הובא בשמ"ק על הגליון בדף ח"י ע"א, גם לזה יסלח לי אם אומר דהר"י ז"ל לא איירי אלא על בהמה שאינה ראויה למזבח שהקדישה לבדק הבית דומיא דדמי פלוני עלי דהוו לבדק הבית דהתם אמרינן כשעת נתינה אבל לא על ראוי לקדושת הגוף למזבח

ונ"ל לפרש דברי פיהמ"ש להרמב"ם ז"ל מבלי להגיה בדבריו והוא דלכאורה מריהוט הלשון נראה דדבריו מוסבים על סיפא דמתני' דקתני חייב לשלם וקשה במאי דקאמר הענין מובן מאליו דהלא רבותא אשמועינן דאפילו דאמר זה כיון דאמר זה עלי חייב לשלם או לפי אוקימתא דר' חייא בר רב דאמר לא שנו אלא דאמר דמי וכו' א"כ יש בו חידוש גדול לזה צ"ל דדבריו מוסבים אל רישא דמתני' דקתני שור זה עולה והיינו לפי האוקימתא דאמר דמי שור זה ולא אמר עלי כפי' התוס' דפטור ע"ז כתב דהענין מובן מאליו כיון דאמר זה ודאי דפטור ותירץ דסד"א דהאי דקיימ"ל דפטור היינו לגמרי מטעם דאין דמים למתים לזה הודיעך במאי דקאמר "פטור לשלם" ר"ל מכיסו אינו משלם דמי השור אבל הנבלה משערין אותה כמה שוה כשהוא מת דאין אנו אומרים אין דמים למתים אלא במין אדם וכו', אבל הסיפא דקתני חייב לשלם, היינו דמי השור חי

ותמיהתי על דברי האור הגדול במ"ש על תוס' ד"ה והא מדסיפא וכו' למה הוכרחו לזה ותקותי למצוא ביאור בדברי התוס' ד"ה והא מדסיפא וכו' במה שהעירותי במכתבי נשארה. והנני דוב"ש הטוב ומעתיר לאל בעד בריאותו. כ"ד מוקירו ומכבדו כערכו הרם. יוסף שאול אלישר

דף כ"א ע"ב גמ' אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעה וכו' עיין להגאון חשק שלמה ז"ל דהקשה דמודעה מאן דכר שמה והביא להגאון מחנה אפרים עיין שם דנראה מדבריהם דרב ששת סבר דמשנתינו איירי כשמסר מודעא וכן כתב התשב"ץ בשאלה א' דמדכתב עד שיאמר ולא עד שיתן מוכיח רב ששת דצריך לבטל המודעה עיי"ש והנה מלבד דלשון רב ששת לא משמע הכי דאומרו האי מאן דמסר מודעה מראה דין אחר שלא הוזכר במשנתינו דאם כדבריהם היל"ל לא שנו אלא דמסר מודעה וכו' עוד זאת קשה לי דמי הכריחו לרב ששת לאוקמי מתני' דמסר מודעה דהלא עיקר הדין תנן לענין קרבן דלא שייך בו מודעה ועליו קתני צריך שיאמר רוצה אני ואמרו וכן לענין גיטין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, ולקושייתו על הגאון מחנה אפרים דא"כ נימא דגם משנתינו