ויוסף שאול (אלישר) לד

וכדהסביר לה באור גדול שם שבאופן זה חייב באמת באחריות

אם משום קושיית כת"ר ובעל נזה"ק מסוגיא דחולין קל"ט נראה לפרש לשיטת הר"י והרמב"ם שאין קושיית הגמ' מהמשנה דערכין כ' ע"ב, אלא מהתוספתא שהובאה בגמ' דערכין שם ופירשוה בגמ' שאמר יקדש השור לדמיו, ודכוותה ודאי בבית המוזכר בתוספתא שם מיירי ג"כ שאמר יקדש בית זה לדמיו שהבית קדוש וחייב באחריותו לשלם כמו שהיה שוה בעודו על תלו בנוי, וע"ז בא תי' הגמ' שפיר הני מילי היכא דאיתנהו וכו' ומה שכתוב בחולין שם "והתנן" וכו' יש לגרוס לשיטתם "והתניא" והרבה יש כאלה בש"ס, ואעפ"י שבתוס' ערכין שם בד"ה "והא מדסיפא" מבואר שפירשו שקושיית הגמ' בחולין היא מהמשנה דערכין, פשוט שאין הר"י והרמב"ם משועבדים לפירוש התוס', והם יפרשו שהקושיא היא מהתוספת' ואעפ"י שהובא בחולין שם כתוב בסיפא "מת השור ונפל הבית חיוב לשלם" ובתוספתא כתוב "חייבין באחריותו" הלא נגד זה ברישא כתוב שם הלשון "אינו חייב באחריותן" ובמשנה כתוב "פטור מלשלם" ונמצא שבין כך ובין כך אין הלשון מדוקדק

ורואה אני שכת"ר תלה בוקי סריקי בה"אור הגדול' שמחלק בין יקדש השור לדמיו בין נגנב למת, שבנגנב חייב באחריות ובמת משלם רק דמי נבלה, ומתוך כך הוקשה לו מה שהוקשה ותמה מה שתמה אבל כל מעיין יראה ברור שיש כאן השמטת תיבות אחדות בדפוס בדברי האור הגדול. וכל חילוקו הוא לא בין נגנב למת אלא בין "דמי שור זה עלי" ל"יקדש השור לדמיו" שבאופן הראשון אין כאן חיוב אחריות וצריך שומת בית דין, ובנגנב פטור לגמרי ובמת חייב דמי נבלה, ובאופן השני מכיון שחלה הקדושה על גוף השור יש כאן חיוב אחריות, ובין בנגנב ובין במת חייב לשלם שוויו בעת שהיה חי, ואחרי המלים "וא"כ בברייתא דתני השור הקדש דמיירי ע"כ דאמר יקדש השור לדמיו דהשור בעצמו קדוש" צ"ל בערך כך: "לכן חייב באחריות אבל במשנה דמיירי בדמי שור זה עלי" וליכא עליו חיוב רק ליתן דמיו וכו', ופשוט. ומה שכתב מר על דברי הרע"ב "קודם שהחזיק הגזבר" יעיין בחידושי מהר"י חסיד ז"ל שבמשניות הגדולים. ושלום, רב שלום! ידידו המכבדו ומוקירו כרום ערכו ודוש"ט בלונ"ח. שלמה יוסף זוין וזאת תשובתי אליו: ב"ה. ירושלם יום ט"ז אייר תרנ"ץ. אלפי שלומים מגובהי מרומים לכבוד רב אחאי גאון מעוז ומגדול תפארת החכמים המאיר לארץ ולדרים שמו נודע בשערים סוע"ח כשלמה בחכמתו וכיוסף בצדקתו כמוהר"ר שלמה יוסף זווין שליט"א אדוני הרב

! נתכבדתי בתשובתו הרמתה למן י"ב לח"ז חודש זיו ושו"ש שכת"ר שיחל"א מצא לי רב דסברתי כוותיה וזהו ספר נזה"ק הנד"מ, הדבר הזה אמץ את לבי לעמוד על דעתו ושיטתי להשיב על דברי כת"ר שליט"א וטרם כל רוצה אני להעיר במאי דקיימ"ל דבערכין נידון בכבודו ולפי שאני מעריך את ערכי אינני ראוי לכל אותם התוארים המופרזים שהכתירנו בהם שהם למעלה מכבודי.