ויוסף שאול (אלישר) לא

שם תוס' בד"ה אבל בקרבנות אינו כן וכו' מדבריהם נראה דקושיות פשיטא היא על תירוץ בגוסס, וכנראה שלא היה להם גירסא כגירסתינו אמר ר' אבהו אימא מניח לו וכו' אלא גירסתם לא צריכא שהיה אביו גוסס פשיטא מהו דתימא רוב גוססין למיתה קמל"ן. אלא דזה קשה לי לדבריהם ומפרשי אפילו מת אביו וכו' דמיירי בקרבנות וע"ז מקשה בגמ' ותיפוק ליה משום ספינה ומתרץ הא מני ר"א הוא דתנן ר"א אומר אם היה איכר נותן לו צמדו וכו' והלא מילתיה דר"א מיירי בערכין ולא בקרבנות

דף ח"י ע"ב ברש"י ד"ה מעת לעת וכו' עיין להכ"מ ז"ל בהל' ערכין פ"א ה"ד דהקשה על דבריו דפתח במעת לעת וסיים במנין עולם דלא אזלינן בתר תשרי וכו' ויש לתרץ כמ"ש התוס' בד"ה שנתו דלגופיה דלא אזלינן בתר מנין עולם לא איצטריך כיון דמתמידים נפקא לן ואיצטריך קרא דשנתו למעת לעת וזה נכלל בפירש"י באומרו מעת לעת ולא אזלינן בתר מנין עולם כידוע לנו מתמידים ובודאי דהכתוב בא להצריך מעת לעת, ועל הכ"מ קשה לי למה הביא לנו התוס' דבדף ל"א כיון דהתוס' בדבור זה ד"ה שנתו כתבו הטעם דצריך מעת לעת כנז' ונראה דהוא רצה לתרץ גם בעד השנים הנזכרים בברייתא דילפינן מבתי ערי חומה

דף כ' ע"א תוס' בד"ה דמי עלי וכו' גזרת הכתוב היא וכו' עכ"ל ורש"י ז"ל פירש משום דמשעה שהזיק נתחייב לשלם דמי ההיזק וכו' יש לתת טעם לרש"י ולהתוס' בזה דפלוגתייהו תלוי במה שנחלקו לעיל בדף י"ח ע"א דרש"י כתב הטעם דנודר כשעת נתינה הוא מסברה והתוס' כתבו דבודאי שום קרא יש בו, ולכן רש"י דתלה הטעם מסברה ולכן בניזק הסברה נותנת שישומו אותו כמה היה שוה בשעה שהזיקו אבל התוס' שתלו הטעם בקרא א"כ בניזק הוא גזירת הכתוב

שם ע"ב במשנה שור זה עולה וכו' עיין כאן בפיה"מ להרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל לפיכך הודיעך שמשערים כמה הוא שוה כשהוא מת שאין אנו אומרים אין דמים למתים אלא במין אדם בלבד עכ"ל לפי דעתי כוונתי של הרמב"ם בביאור המשנה שאין דמים למתים היינו שאין לו שווי דמים משום שאין בהעמדה והערכה וכמ"ש בפ"א הל' י"ג הגוסס אינו נערך משום שהוא כמת ואין לו דמים ובגמ' אמרו משום דאינו בכלל והעמיד והעריך ואין לומר דהוא מפרש דאין דמים למתים משום שאסור בהנאה דהא פסק בהלכות אבל דשער המת מותר בהנאה, ולכן מ"ש כאן משערים את השור כשהוא מת ר"ל ששמין אותו כמה היה שוה בחייו והיינו דבכדי לשלם דמיו אין צורך שיהא בכלל העמדה והערכה כמו באדם ודוקא לפדותו צריך העמדה והערכה, ולא כן הבין המפרש אור גדול (שבגיליון משניות הגדולים) דהוא כתב דמשלם דמי נבלה כמה היא שוה, ומלבד דכל דבריו צריכים ביאור כמו שאכתוב לקמן, אבל על עיקר הדין יש להקשות דא"כ בחולין דף קל"ט דמקשה לרשב"ל דאמר הפריש מנה לבדק הבית ונאבד פטור משום דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה ממתני' שור זה עלי עולה בית זה עלי קרבן מת השור ונפל הבית חייב לשלם ולא אמרינן כל היכא דאיתיה וכו' דמאי מקשה והא האי חיוב לשלם דמתני' היינו דמי נבלה שהיא בעין, ועוד יותר קשה תירוץ הגמ' הני מילי היכא דמת השור ונפל הבית חייב לשלם דליתנהו וכו' והא הנבלה והבית איתנהו בעין

עוד כתב ומ"ש הרע"ב ונפל הבית קודם שהחזיק הגזבר קאי על הרישא וכו'