ויוסף שאול (אלישר) כט

הירוש' דהצריך עיון בדברי ריו"ח דאמר נשמעיניה מן הדא וכו' דבערכין אמרו דאליא נפל וכו', ואחה"ר לא זכיתי להבין דבריו די"ל דר"י סמך ע"ז דדייקו שם והא עומדים על הדוכן קתני, ועוד בדיבור שאח"ז כתב דר"י גרס דיום ד' היה או שלא גרס וברעתם יצמיתם וכו' יעי"ש דדבריו צ"ע מלבד דצריך למחוק כל הספרים, וגם קרבן העדה הסתבך בפי' הירוש' ואח"ז חזר מפי' יעו"ש. והננו מבקש סליחתו אם לא כונתי לדעתו ובידו לתקן את אשר העויתי. כ"ד מוקירו ומכבדו באמת וישר יוסף שאול אלישר

דף י"ד ע"א בגמ' אמר רב הונא הקדיש שדה מלאה אילנות וכו' ראיתי להרב אמר יוסף בליקוטים על מס' ערכין דכתב וז"ל וק"ל טובא דהא מדברי רב הונא מבואר דמשום הכי פודה האילנות בשויין כיון דבשעת הקדש הקרקע היו נטועים בו האילנות הקדיש גם האילנות מצד עצמם ולא דיחול קדושה אגב ארעייהו וזה הוא דדייק הש"ס אלמא ס"ל לרב הונא מקדיש בעין יפה מקדיש דהדבר תלוי בשעת הקדש ולפי זה מאי פריך בגמ' מברייתא דאין לי אלא בית זרע שדה גפנים ושדה אילנות מנין ת"ל וכו' לימא דהך ברייתא איירי דבשעת הקדש לא היו בו גפנים ואילנות ואח"כ נטעו דבזה מודה רב הונא דלא תל הקדש על האילנות מצד עצמם דלא שייך לומר בעין יפה מקדיש וכו' וכעת צריך הדבר תלמוד עכ"ל, ולא זכיתי להבין דבריו א' דאם ההקדש נטע האילנות איך אפשר לומר שיפדה אותם אגב קרקע ויפסיד ההקדש ב' דאין רשות להקדש להשתמש בקרקע אפילו ליפותה כמו שמצינו במשנה דאמרו אין להקדש אלא מקומו ושעתו ואם בנכסים השייכים כבר להקדש אמרו כ"ש בשדה אחוזה שבכל רגע יוכלו הבעלים לגאול אותה שאין להם רשות לגבאי ההקדש להשתמש בה ולנטעה ועדיפא מינה משני דהברייתא לא דברה על האילנות אלא על הקרקע אבל האילנות אין הכי נמי דפודה וחוזר ופודה

שם בגמ' הכא נמי פודה וחוזר ופודה עיין בפירוש רגמ"ה שכתב ע"ז וז"ל כלומר שלאחר שפדה השדה פודה את האילנות עכ"ל וצ"ע אמאי פירש היפך המימרא של רב הונא דאמר פודה אילנות בשווין וחוזר ופודה קרקע וכל הסוגיא חזרה כמה פעמים על הסדר הזה והוא בעצמו הגיה ככה בלשון הגמ'

רש"י בד"ה בעין יפה מקדיש אילנות לבד וקרקע לבד ולא שיפדה אילנות אגב קרקע עכ"ל, הוצרך רש"י לפרש כן אף דבכל הש"ס פירש בעין יפה מקדיש היינו שבשעה שהקדיש הקדיש אף דבר שלא פירש היינו משום דשיטת הש"ס כשאומר אלמא וכו' מקשה על אותו הדין המחודש מסברא וכאן לא מצינו בהתיובתא שאותיבו לר"ה היפך דין זה היינו שלא הקדיש אילנות והתיובתא מהברייתות היא רק על זה דאמר פודה האילנות בשוויהן, ועוד דרב הונא לא בא לאשמועינן דאם לא הקדיש האילנות עם הקרקע דאמרינן דקדשו משום דמקדיש בעין יפה מקדיש דהוא נקט הקדוש שדה מלאה אילנות משמע דהוא הקדיש השדה כמות שהיא מלאה אילנות והעיקר דהשמיענו דפודה האילנות בשווין וע"ז תלו הטעם משום דבעין יפה מקדיש, ועוד אולי הוקשה לרש"י ז"ל אמאי דיוקא הגמרא לומר אלמא קסבר רב הונא וכו' דמבלי זה היה יכול להקשות על עיקר הדין מהברייתות דמצינו דאין צורך לפדות האילנות בשווין אלא דהוצרך לזה משום דבעו לאוקמא כר"ש דסבר בעין רעה הוא