ויוסף שאול (אלישר) כו

אחר מיתה כ"ש דגמר דין יהא אוסרתה ואותו דבר נוכל לומר לפרש"י דעיקר תירוץ ר"נ הוא שאשה מיתתה אוסרתה ושער דלא משתנה מותר אפילו אחר מיתה אלא דבמשנתינו נקט בשניהם נהרגה דכאילו האיסור תלוי בהריגה ע"ז בא לומר דבאשה אין גמר דין אוסרתה אלא רק בבהמה, ועוד ק' דעיקר תירוץ רב נחמן דגזזה חסר מן הספר

כתב עוד וז"ל תדע לך שזה דבר פשוט שלא נחלק בו אדם מדתניא מתה אין נהנים בשערה מפני שהמת אסור בהנאה עכ"ל ולא זכיתי להבין מה ראיה היא זו דברי ברייתא זו תני אותה לוי כוותיה דרב והוא מפרש מתה ולא אמרה תנו אין נהנים דסבר דשערה הוי כגופה והמת אסור בהנאה וכנגד זה יש לנו הברייתא דתנו כוותיה דר"נ מתה נהנים בשערה ויכולתו לבאר כוונתו דבשלמא לפירושו שתי הברייתות לא חולקות כמו שרב ורנב"י לא חולקים בעיקר הדין אבל לפי פירוש רש"י ז"ל מוכרחים לחלוק אף על עיקר הדין אם נחשב השער כגוף המת אם לא, אבל זה לא דוחק כמו שרב ורב נחמן חולקים בזה גם הברייתות חולקות

ועל עיקר פירושו דאין חילוקי דינים בין רב לרנב"י אלא באוקימתא של המשנה וכו' קשה לי דיותר כדאי היה לו לרב לוותר על לשון שנהרגה ולבארה יוצאה ליהרג כמו נהרגה בבהמה דפירושה יוצאה ליהרג ולא לפרש שערה דהוא פאה נכרית וגם באומרת תנו וכו' שאין לזה רמז

ועל פירוש רבינו גרשום ז"ל קשה לי דא"כ דרב נחמן נמי מצריך שתאמר תנו וכו' מה זו הלשון דקאמר ומה הפרש בין זו לזו וכו' הלא ההפרש בולט דאשה אמרה תנו ובהמה לא אמרה אולי דגם לפירוש רש"י ז"ל יקשה דאמאי לא הוקשה לו לרב נחמן גם על אוקימתת באומרת דלא דמו לבהמה וכו' אלא די"ל דעיקר קושייתו היא על על המשפט בעצמו שדאינו דומה דבאשה איירי בפאה נכרית ובהמה בשערה ממש. אבל ענין שהאשה אמרה זה לא נכלל בהמשפט אלא תנאי חיצוני

שם בגמ' תני לוי כוותיה דרב האשה שיוצאה ליהרג ואמרה תנו וכו' נותנים מתה אין נותנים עיין לשיטה מקובצת דכתב דהוה מצו למימר או כולו בהריגה או כולו במיתה ולי נראה לומר דלהתיר יוצאה ליהרג הוא יותר חידוש דאף לאחר גמר דין אם אמרה תנו נותנים, ולאסור הוה מיתה יותר חידוש

דף י"א ע"א תוס' בד"ה השיר מעכב וכו' וז"ל ונראה לפרש שיר מעכב את הקרבן היינו ניסוך שאם אין שירה אין ניסוך עכ"ל לכאורה משמע דר"ל מעכב את הניסוך שבא בפני עצמו, ודבר זה הוא בעיא לקמן דף י"ב ע"א אי נסכים הבאים בפני עצמם טעונים שירה או לא ואולי דלזה נתכוון הגאון שדה יאושע על הירושלמי שכתב וצ"ע בדברי התוס' אלו דמאי קאמרי וכו' עי"ש, ולי נראה דכוונתם על נסוך הבא עם הקרבן והייתי רוצה להגיה בדבריהם היינו עם ניסוך ועיין לש"מ שפירש כן

שם תוס' בד"ה אל תקרי וכו' כתבו וז"ל וי"ל דבעי לאשכוחי דשירה מן התורה לכך דייק ליה מהך קרא דכתיב ישור במשא וכתיב עבודת משא עכ"ל ובד"ה מהכא וכו' כתבו ובקרא כתיב ותקעתם בחצוצרות אלמא איכא שירה מן התורה עכ"ל (ואין להקשות לרנב"י ור' יצחק איזה סמכות יש להם מן התורה די"ל דמלת ישאו עם מלת משא הויא סמיכות להורות דמשא הויא שירה ותנא מייתי לה מהכא דמצא בתורה מלת ישאו ומיותרת ולרב אשי הוצרכו למצא סמיכות ותקעתם בחצוצרות)