ויוסף שאול (אלישר) כה

אבל לא מעריך כתב רש"י בד"ה אבל לא נערך כתב שאם אמר ערכי עלי אין לו ערך, מעריך דאם אמר העכו"ם ערכי עלי לא אמר כלום ובד"ה ור"י אומר אבל לא נערך עכ"ל, הרי דאומר ערכי עלי מתייחס בנערך כמו במעריך ולא ידעתי מדוע במשנתינו ויחס רש"י לומר ערכי עלי במלת נערכים

דף ז' בגמ' האשה שנהרגה וכו' עיין להרשב"א ז"ל בתשובה סי' ש"ל דכתב דרב ורנב"י לא פליגי בעיקר הדין אלא באוקימתא דמתני' דרב דייק לשון המשנה שנהרגה ולכן לא מצא לה היתר אלא באומרת ובפאה נכרית ורנב"י דייק לשון שערה ולכן צ"ל שגזזה אותו קודם מיתתה, וכתב עוד וז"ל אח"כ בדקתי דברי הרמב"ם בפירוש המשנה שלו ומצאתיו שאסר וכו' ואעפ"י שאף שם נ"ל שלא כיון להלכה מפני שהוא תפס שתי הלשונות של רב ור"נ יעוי"ש

ואם כי אני יודע ערכו עלי בקוע"ד ומיעוט שכלי וחוסר השגתי בכדי לבא להרהר אחר דבריו הק' אך אין כוונתו חס וחלילה להשיג על דבריו אלא שלא זכיתי להבינם ולא הביישן למד והנני רושם הדברים שלא זכיתי להבינם בכדי שעליהם יבואו הישובים מרבותי

א) השגתו על פירוש המשניות שתפס ב' הלשונות וכו' הנני להביא בזה ביאור ר"ג דכתב דגם לרנב"י שער אשה שמתה אסור בהנאה אלא אם אמרה תנו וכו' דמותר יעי"ש, ונ"ל לתת טעם לפירושו והוא דלא היה גורס באוקימתא ראשונה באומרת תנו וכו' אמר רב אלא כגירסת הרב לח"מ בסוף הלכות אבל הלכה כ"א דאוקימתא זו סתמא דתלמודא תירצה ואוקימתא השנית בפאה נכרית בשם רב או כגירסת הב"ח ביו"ד סי' שמ"ט דתירוץ באומרת תנו בשם רב ותירוץ בפאה נכרית בשם רבה, ולכן רנב"י הוקשה לו רק על האוקימתא בפאה נכרית דלא דמי לבהמה וכו' ולא על אוקימתא ראשונה באומרת וכו' דגם הוא סובר דרק באומרת נהנים, ובזה סרה השגתו על פירוש המשניות דלא תפס שתי הלשונות בפרט לפי גרסתו של הרשב"א עצמו דתירוץ בפאה נכרית רב פפא אמרה ולא רב

ב) כתב עוד וז"ל ומתה דקתני ולא קתני יוצאה ליהרג משום דמיתה אוסרתה ולא גמר דין עכ"ל ולא זכיתי להבין דאדרבה אם היה תני יוצאה ליהרג מותר ממילא הוה ידעינן דאין גמר דין אוסרתה אבל השתא דתנו נהרגה נוכל לטעות דאף לאחר מיתה מותר, ועוד תינח משנתינו דתני נהרגה נוכל לומר פירושה יוצאה ליהרג וקמ"ל דאין גמר דין אוסרתה, אבל מה נענה על הברייתא דנקט באשה מתה ובבהמה נהרגה דמשמע דבאשה אפילו מתה מותה טבעית נהנים בשערה ועוד לפי פירושו שגזזה אותם קודם פשיטא וכי יאסרו כל שערות נשים שבעולם משום דלמחר ימותו ויהיו אסורים

ג) כתב עוד וז"ל ועוד שאילו חלק רנב"י לומר ששער המת מותר א"כ מאי זו וזו דקאמר וכי היתה עיקר הקושיא מאשה לבהמה עד שיבא ר"נ לפרש מה בין בהמה לאשה והלא עיקר הקושיא לא היתה אלא דשער המת אסור משום איסור הנאה ואילו היה ר"נ חולק על זה לא היה לו לומר אלא שער המת מותר עכ"ל, אחהמ"ר גם לפירושו קשה דלא היה לו לומר אלא דמשנתינו איירי שגזזה את שערה קודם מיתה ולמה לו לומר אלא שזו וזו כאילו רב חולק בזה וסובר דגמר דין אוסר גם באשה עד שהוצרך ר"נ לחלק הלא לפי פירושו גם רב מודה בזה אלא ודאי דהוקשה לר"נ דמה הפרש בין אשה לבהמה דאפילו בהמה שמותרת בהנאה לאחר מיתה גמר דין אוסרתה אשה דאסורה בהנאה