ויוסף שאול (אלישר) כג

מיירי במי שידו משגת לקנות לבנו לולב אחר יעשה כן בכדי שגם בנו יוכל לברך בשעה שהצבור אומרים הלל וכו' יעו"ש ואחהמ"ר מהגאונים הנז' כאילו נעלם מהם דברי התוס' הנז' ומלבד דדברי הט"ז דחוקים לאוקמי דברי מר"ן ז"ל באופן מיוחד שלא נזכר חילוק זה בדבריו, הנה נוכל לומר דס"ל למר"ן ב"י ז"ל כתירוץ ב' של התוס' דכתבו אי נמי וכו' ור"ל אם הבן לא ירצה לצאת בלולבו של אביו או אם אביו לא רוצה להקנותו לבנו הקטן בכדי שיוכל לצאת ידו חובתו גם ביום שני חייב לקנות לו לולב בפני עצמו אלא דמשום דאין דמיהן יקרים כמו תפלין לא שייך בהו לקיחה וע"ז סמך הב"י וכתב חייב לקנות לבנו לולב

וכשהרציתי הדברים אלו להגאון המפורסם כמוהר"ר שמעון פולנסקי שליט"א חפש ומצא בספר אליאו רבה שעמד ע"ז וכתב דאשתמיט מהם דברי התוס' הנז' והצריך עיון. ואח"כ ראיתי בס' בית השואבה ד' ק"ב שהביא קושיא זאת מהרב חקרי לב א"ח ח"א סי' קכ"ח

דף ג' ע"ב תוס' בד"ה והצרוע וכו' וי"ל דסד"א מדאיצטריך קרא לרבות אשה בנגעי זקן מכלל דשאר נגעים ליכא לטמאות אשה אם לא מן הפסוק עכ"ל ר"ל דאף דמלת אדם הוא רבוי לאשה אבל כיון דמרבינן ממנו גם קטן לא נקרא רבוי מפורט לאשה וע"ז מקשים דהו"ל לרבויי אשה מאדם וכו' והצרוע לרבות קנון

דף ד' ע"א תוס' בד"ה ולא אוציא את הגוסס ת"ל והעמיד והעריך וא"ת והא בפ"ב דחולין אמרינן שחט בה שנים או רוב שנים ועדין היא מפרכסת דהויא בכלל העמדה והערכה וי"ל דבהמה אית בה חיות טפי ויכולה לעמוד עכ"ל וכתב בספר אמר יוסף בליקוטים על הש"ס וז"ל שמעתי מקשים ומטו לה משמיה דגברא רבה המלי"ץ ז"ל דדבריהם הם היפך סוגיות הש"ס בגיטין דף ע' ע"ב שחט בו שנים או רוב שנים וברח מעידין עליו וכו' הרי מבואר דגם לגבי אדם ששחטו בו רוב שנים יוכל לעמוד, וכעת דבריהם צ"ע עכ"ל. ואחהמ"ר מכבוד תורתם, גברא רבה קא חזינא ותיובתא לא קא חזינא דבבהמה אמרו דכל בהמה מפרכסת היא בכלל העמדה והערכה אבל באדם אם קרה מקרה שפעם אחת ברח אחר שנשחט לא נוכל לדון מן הפרט אל הכלל

אך על עיקר קושיית התוס' יש לחלק בין פרכוס דהוא מחמת השחיטה דכל דהוא מחמת השחיטה עדין הכוחות בכל הגוף חזקים והדם רץ בגופו ויש בו חיות לא כן בגוסס שכוחותיו עזבוהו ותשש כוחו וגופו ואבריו מתדלדלים, ואל תשיבנו ממ"ש התוס' בקידושין דף ע"ח ע"ב בד"ה לא צריכא בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס דכתבו על שחט בו רוב שנים דאין גוסס גדול מזה דודאי ימות וכו' דתשובתו בצדו דלענין מיתה בטוח הוא הרבה יותר מגוסס דגוסס לפעמים חוזר ומתרפא אבל לענין העמדה בכוחותיו וצלות דעת הנשחט הוא יותר קרוב לחיים מגוסס

ובוחן לבות יודע שאחר כתבי זה ראיתי בש"מ על הגליון שהביא חילוק זה משם הרא"ש, ומשנה לא זזה ממקומה

שם ע"ב בגמ' והיה ערכך וכו' כתב רגמ"ה דמוהיה מרבה ליה לדמים שיהא בדמים ומן ערכך הזכר וכו' ולא ידעתי מי הכריחו לפרש נגד לשון הגמ' דכתוב והיה ערכך וכו' וכן לקמן והיה ערכך לרבות טומטום ואנדרוגינוס לדמים

שם בגמ' שנידון בכבודו פירש רגמ"ה שאם אמר נמי דמי אבר אחד עלי וכו' אם הוא אבר שהנשמה תלויה בו נידון לפי דמי כולו ואם לאו לא אמר כלום עכ"ד וכתב הגאון מעשה חושב וז"ל וסוף דבריו צ"ע