ויוסף שאול (אלישר) כב

מסכת ערכין

דף ב' בגמ' ור"י לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה לית ליה פירש"י בד"ה לית ליה דס"ל אחד סומך לכולם וכו' וכ"כ התוס' כאן בד"ה לית ליה. ובתמורה דף ב' ע"א הלשון שם ור"י בעלי חוברין לסמיכה לית ליה מ"ט דהא לא מיחד קרבן דידהו ופירש"י בד"ה לית ליה דודאי אינו טעון סמיכה כיון דלא מייחד קרבן דידהו וכו' עיין תוס' מנחות דף צ"ג בד"ה לרבות וכו'

שם תוס' בד"ה כל שישנו בדמים וכו' לאו דוקא דהא איכא דיקלא וארעא אלא כל אדם שישנו בדמים קאמר עכ"ל, לכאורה היינו יכולים לומר דאין בכוונת הגמ' בהיקש הזה להשוות למי שישנו בדמים שיהא גם בערכין אלא ההיקש הוא לענין השלילה שמי שאינו בדמים איננו בערכין דאי לאו הכי הרי עכו"ם לר"י וגם פחות מבן חודש וטומטום ואנדרוגינוס דישנן בדמים ואינם בערכין, אבל לא כן לקמן דף ד' ע"ב מקשה הגמ' ולטעמיך תיקשי לך עבד דאיתיה בערכין ואין נידון בכבדו, ועיין הרש"ש דהניח התוס' בקושיא

ועוד ק"ל לפי תירוצם מאי מקשה הגמ' לקמן דף ד' ע"ב לרבנן טומטום ואנדרוגינוס לדמים למה לי קרא לא יהא אלא דיקלא וארעא וכו' דהלא קרא איצטריך כמ"ש הברייתא דסד"א מי שישנו בערכין וכו' וטומטום ואנדרוגינוס דהם בכלל כל אדם הו"א דמתמעטים ואינם ענין לדיקלא וארעא דאינם מתמעטים מהיקש הזה ולזה איצטריך ריבוי ודו"ק

שם תוס' בד"ה קרבנו וכו' וי"ל דאי לאו קראי דקידושין דאשמועינן דשלוחו כמותו הוי מוקמינן להני תלתא קראי לדרשא אחריתי ע"כ וקשה דאדרבה כיון דקיימ"ל דשלוחו של אדם כמותו למה לנו למעט שליח היפך הדין המקובל, ואת התלתא קראי נדרוש לדרשות אחרות וצ"ל דגם אותם הדרשות האחרות היו מיעוטים נגד הדין [א"ה ועוי"ל דעיקר מאי דקי"ל ששא"כ הוא מהנך קראי דקידושין ולזה אי לאו הנך קראי הו"א דאין ששא"כ ולא הוו צריכי הנך מיעוטי דסמיכה וכו' לומר דאין ששא"כ ולזה הוה מוקמינן להו לדרשא אחריתי]

שם ע"ב בגמ' ולרבינא דאמר מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראייה לאתויי חגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני וכו' וקשה אמאי לא אוקמא בחציו עבד וחציו בן חורין דאיירי ביה וכגון ששחררו רבו שני ביום שני דבשלמא בכולו עבד לא מצי לאוקמא משום דעובר המשחררו בעשה אבל בחציו עבד וחציו בן חורין אדרבה מצוה עביד וי"ל דרצה לאוקמא בדבר שאין בו פלוגתא

שם תוס' בד"ה אביו לוקח לו תפלין וז"ל וגבי ציצית לא נקט לישנא דלוקח דמסתמא טלית יש לו וגבי לולב נמי יכול לצאת בלולבו של אביו אי נמי משום דתפלין דמיהן יקרים שייך בהו לקיחה עכ"ל והנה מרן הב"י בהל' לולב סי' תרנ"ז כתב קטן היודע לנענע כדינו אביו חייב לקנות לו לולב וכתב הט"ז וז"ל רש"ל כתב על זה ולא נהירא דהא בהדיא שנינו חייב בלולב ולא נאמר שם שצריך לקנות לו לולב כמ"ש גבי תפלין וכו' והטעם פשוט שאין צריך לקנות לו לולב בפני עצמו כי לאחר שיצא בו אביו יתננו לבנו לברך עליו מה שאין כן בתפלין עכ"ל, וכתב עוד ואינו יודע מאי ק"ל דזה